בוקר טוב דרום

"אני מרגישה שהמדינה פשוט נטשה אותנו, לא קיבלנו אפילו שקל אחד": בעלי העסקים באופקים קורסים במלחמה

פרויקט ההתמודדות של העסקים בדרום עם מלחמת "חרבות ברזל", חלק ג': "הרבה עסקים יקרסו בשנת 2024"

מאת: דור יחזקאלי

במסגרת פרויקט ההתמודדות של העסקים בדרום עם מלחמת "חרבות ברזל", שוחחנו עם בעלי עסקים בעיר אופקים, שכזכור ספגה מטחים כבדים של רקטות, בצירוף חדירת מחבלים שצילקה את העיר ואת תחושת הביטחון של תושביה.

אופקים. העסקים קורסים. צילום: דור יחזקאלי

בעלי העסקים בעיר שיתפו כי תחושת הטראומה עדיין קיימת אצל התושבים, שממעיטים לבקר במרכזים המסחריים. המרואיינים טענו כי בתקופה כה קשה, הם היו רוצים לראות תמיכה בדמות הנחה/ביטול תשלומים, לפחות בחודשי הלחימה.

בעלי העסקים בנתיבות - חלק א' בסדרה

בעלי העסקים בבאר שבע - חלק ב' בסדרה

נאור חדד, בעל החנות "רותן מתנות" אמר:"המצב לא הכי פשוט. התושבים בקושי יוצאים, ככה שהעסק נפגע בצורה מאוד קשה. לאחר מכן גויסתי למילואים, ככה שלא מצליחים לעמוד בהוצאות החודשיות של המקום, לעומת המשכורת היחסית מזערית שאנחנו מקבלים מהמילואים. זה אומר שבכל חודש אנחנו עומדים במצב של גרעון, של להוציא כסף מהבית כל סוף חודש על מנת להוציא שכירות, ארנונה, חשמל. התשלומים רצים רגיל אבל העסק סגור ואנחנו לא עובדים. לפי המתווה שמחנו לרגע שלפחות נקבל משהו, שנוכל בעצם להמשיך ולעבוד. לאחרונה זה הוקפא ואין חדש, והמתווה לא יצא לפועל בסוף. אנחנו עומדים בקריטריונים, אבל רואה החשבון אמר לי שכרגע אין לנו פיצויים שמגיעים לנו. כל שדרת העסקים פה ספגה פגיעה מאוד קשה, בין אם התושבים שמפחדים לצאת מהבתים בעקבות המחבלים שהיו פה, לבין זה שאין מי שיעבוד. אנחנו במילואים, גויסנו והפגיעה מאוד עמוקה, לטווח הארוך ולטווח הקצר. הייתי שמח שבראש ובראשונה יתחשבו וידאגו להוצאות הקבועות שבעצם יוצאות מהכיס שלנו. בסוף גויסתי כמו רבים פה והייתי שמח לראות התחשבות מסוימת בארנונה לפחות ובדברים אחרים שבשליטת המדינה. בנוסף, שיהיה פיצוי הולם על מנת נטו לכסות את ההוצאות וכדי שנוכל להמשיך לעבוד ולתת שירות. להערכתי, עוד חודשיים אגיע למצב שאני כבר לא יוכל לעמוד בו מבחינת תשלומים".

קשה להיות בעל עסק בימים אלה. צילום: דור יחזקאלי

גדעון סבגי, מנהל החנות "שיווק כל" שקיימת כבר 37 שנים: "מאתגר מאוד בימים שאנחנו נמצאים בהם לנהל עסק. תזרים המזומנים נדפק לגמרי עקב המצב ולצערי הרב בימים הראשונים עד שהתעשתו במסדרונות הכנסת וקיבלו החלטות איך לפעול בנושא העסקים הקטנים והבינוניים שאני נמצא בהם, לא קיבלנו מענה מידי, וגם היום חודשיים אחרי תחילת המלחמה אנחנו לא מוצאים אוזן קשבת. ביקשנו הלוואות ומענקים, בנושא המענקים שהגשנו, לגבי חודש אוקטובר עדיין לא נכנס שקל אחד. אנחנו לא מבינים איך אפשר לנהל עסקים במדינה הזאת ולהעסיק עובדים במצב הקיים. הגשתי את הטפסים הרלוונטיים של מתווה הפיצויים, לאחר מאמצים מאוד רציניים. זה היה מבצע מבחינתנו לנהל את הנושא הזה, מבחינה בירוקרטית נתקלנו בקשיים מאוד קשים וביקשנו מיועץ המס שלנו להגיש. הוא למד את הנושא והגיש את הקשה לפני כעשרה ימים, עד היום לא קיבלנו שקל אחד. לא קיבלנו מענה משום גורם שאליו אנחנו נוהגים לשלם במשך ה-37 שנים האחרונות שבהן אני משלם חודש בחודשו את כל ההוצאות שיש בעסק הזה. אנחנו חודשיים מאז תחילת המלחמה, מנהלים את העסק בתזרים מזומנים שלילי ביותר ולכן קשה לנו, אני מעריך שאם המצב יימשך כך, הרבה מאוד עסקים לצערי יקרסו ויפשטו רגל. הייתי מצפה מהממשלה שתתעשת מיד, תקצר את התהליכים הבירוקרטים שאנחנו טובעים בהם לצערי, ושיחלצו אותנו מהמצוקה שאנחנו נמצאים בה – מבחינת הטבות, תשלומים, פריסה. התשלומים השוטפים מכבידים מאוד עלינו".

מעדניית סופיה. העובדות במקום צומצמו. צילום: דור יחזקאלי

סופיה דוד, בעלת "מעדניית סופיה": "העצמאים קורסים, מאוד קשה להיות בעלת עסק בימים האלה, במיוחד בעיר אופקים אחרי כל מה שאנשים עברו פה. הייתה פה שממה בחודשי אוקטובר נובמבר. בתור אחת שחוותה את החוויה הלא נעימה הזאת, יומיים לא ישנתי ובעשירי לחודש פשוט לקחתי את בעלי והילדים ועזבנו את הארץ, לא יכולנו להיות פה, זה היה כל כך מפחיד שאפילו לחצר פחדתי לצאת. הטראומה עדיין מורגשת בעיר מבחינת הלקוחות, התזרימים ירדו יותר מ-30%, ואפילו הספקים כשמגיעים לפה, הם אומרים שאופקים ושדרות זה שממה. אין להם עבודה כי אנחנו לא מזמינים סחורה, כיוון שאנחנו לא מוכרים כלום. אנשים פוחדים לצאת מהבית, המבוגרים במיוחד. באשר למתווה הפיצויים, אנחנו עומדים בקריטריונים, רואה החשבון שלי הגיש בקשה ואנחנו כרגע בחודש 12. מחודש עשירי ועד היום לא קיבלתי שקל שחוק ממדינת ישראל. זה מרגיש נורא, אני מרגישה שהמדינה פשוט נטשה אותנו. עזוב שהפקירו אותנו בשבת השחורה ושברחוב של ההורים שלי היה אדם שצעק שיש מחבלים וההורים שלי במזל גדול נכנסו הביתה, יכולתי לשבת שבעה על כל המשפחה שלי. בשביל לשרוד הוצאתי את כל הקרנות והקופות שהיו לי. המגזר העסקי הם אלה שנותנים כל השנה ומשלמים ביטוח לאומי, מיסים ונותנים פרנסה ועבודה לאנשים. עקב כל התקופה צמצמתי מ-3 עובדות לעובדת אחת ואני נאלצת עכשיו לעבוד בעצמי לבד. הרבה עסקים כבר נפלו, האמת היא שאם בעלי לא היה עובד בנפרד ומכניס עוד משכורת, היינו קורסים כבר".

גל בן חמו, שמנהלת את העסק "ווסאבי" ביחד עם בעלה, החליטה שלא לבקש פיצויים, בגלל חוסר האמון במערכת: "מסובך להיות בעלת עסק בימים אלה. העסק לא עבד, שילמנו משכורות לעובדים, הספקים לא וויתרו, הכל שולם מבחינת שכירות וחשמל ובפועל לא נכנס לנו כסף. המצב קשה, לא רגילים לזה, נקווה שיהיה בסדר. באשר למתווה הפיצויים, האמת שלא הגשנו בקשה כי אנחנו לא חושבים שנקבל את הכסף הזה מתישהו. מסבבים קודמים שהיו, לא נכנסו לנו כספים, אנחנו מעדיפים שלא להיכנס לזה. מבחינת אנשים שנמצאים בסביבה, אנחנו יותר מרגישים את החיילים שנמצאים בשטח, לא לקוחות. הייתי רוצה שכן יתנו יד לעסקים הפרטיים כי כל נפילה כזאת ממש משפיעה עלינו. הייתי רוצה שיעזרו, ולא רק שיעשו את כל הבירוקרטיה הזאת עם הטפסים והמסמכים. יש פה מצב שלא היה במדינה אף פעם, אז תתנו לנו עזרה. הנחות בתשלומים יעזרו לנו ממש, אף אחד לא מסתכל עלינו בדברים כאלה ואנחנו משלמים הכל רגיל. אני חושבת שזה נכון שהרבה עסקים יקרסו בשנת 2024. העסק שלי עדיין עובד בגלל החיילים שבסביבה, עם כל הבסיסים מסביב, אבל כל העסקים הפרטיים בבית שלא מכירים אותם כל כך יכולים לקרוס".

מרשות המיסים נמסר: "ברשות המסים התקבלו עד כה כ 180 אלף בקשות לפיצויים לעסקים בעקבות מלחמת חרבות ברזל. הבקשות נבדקות בדיקה ראשונית ומועברות לתשלום תוך 7-14 יום ככל שאושרו ולא הועברו לבדיקה מעמיקה יותר. עבור בקשות שהועברו להמשך בדיקה מועברת לעסק מקדמה של 60% תוך 21 יום. עד כה שלמה רשות המסים פיצויים ומקדמות בסכום כולל של כ 2 מיליארד ₪.
ברשות מודעים לקושי הכלכלי שגרמה המלחמה לעסקים ועושים מאמצים רבים לזרז את הטיפול והתשלום ככל שניתן".