בוקר טוב דרום

"יניב הציל שישה אנשים מהמסיבה בנובה, הוא קיבל ארבעה כדורים והמשיך לנסוע": סיון כהן, בת זוגו של יניב סרודי ז"ל בתיעוד מצמרר

"הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ולא עניתי כי לא חשבתי שזה הסוף": התיעוד של סיון כהן

מאת: דור יחזקאלי

סיפורים רבים סופרו עד היום מפי ניצולים ממסיבת ה"נובה", שסומנה ליעד עבור מחבלי חמאס שרצחו המוני מבלים תמימים ב-7 לאוקטובר. כמו המבלים, ההתקפה הרצחנית לא פסחה גם על אנשי צוות המסיבה, שהגיעו למקום על מנת להתפרנס בכבוד ומצאו את עצמם לפתע, באירוע הקשה בחייהם.

סיון ויניב ז"ל. צילום פרטי

סיון כהן היא אחת מנשות הצוות במסיבה, ששרדה את התופת. למרבה הצער, בן זוגה יניב סרודי בן ה-26 משני לבנה שעבד יחד איתה באירוע, לא שרד. כעת היא כאן כדי לספר ל"רדיו דרום" את הסיפור של שניהם מאותו יום קשה, תוך שהיא מדגישה את גבורתו של בן זוגה, שספג ארבעה כדורים תוך כדי נהיגה ובכל זאת המשיך בנסיעה שהצילה את חייהם של רוב נוסעי הרכב.

"יניב ואני שנינו עובדים בהפקות של סדרות, סרטים ופרסומות. הכרנו לפני שנה וחצי בצילומים של סדרה, כאשר אני הייתי ניצבת והוא היה עוזר הפקה במקום. במקרה שנינו יצאנו לעשן במרפסת והתחלנו לדבר, לאחר מכן חברה שלי ואני נכנסו בין הטייקים לחדר המוזיקה שהיה במקום והתחלנו לשיר ולנגן, ויניב פשוט נכנס איתנו והתחיל לצלם אותי מהצד. באותה תקופה הוא יצא עם מישהי אחרת, אז רק לאחר חצי שנה הוא שלח לי הודעות ופתאום נפל לי האסימון שזה באמת הוא. התחלנו לדבר והאמת שהייתי בתהליך של התפתחות אישית אז לא ממש רציתי זוגיות ויניב לא וויתר לי. יצאנו ל-5 דייטים ראשונים ופוצצתי את כל הדייטים, ולאחר תקופה יצאתי עם חברות לבר בתל אביב, פתאום אני מסתובבת ורואה את יניב לבוש יפה, מחכה לי עם כוסות שתייה. מאז לא נפרדנו ויצאנו בסך הכל תשעה חודשים".

סיון ויניב ז"ל. הייתה שם אהבה גדולה

סיוון סיפרה על הסיבה שבגללה הגיע הזוג למסיבת הנובה: "אנחנו עבדנו ביחד המון. חבר מהטירונות הציע לו לעבוד בתור מנהל לוגיסטי אז בהתחלה לא הייתי אמורה להיות שם אבל יניב מאוד התעקש ומצא לי תפקיד באופרציה. הייתה עוד מסיבה (במתחם) לפני הנובה, אז יצא שהיינו שם שלושה ימים. במסיבת הנובה הייתה אווירה מטורפת וכל ראשי הצוותים היו נורא מרוצים שהכל הולך חלק, ובחמש וחצי בבוקר עשינו אסיפה שבה שיבחו אותנו".

היא לא יכלה לדמיין לעצמה, שכמה דקות אחרי אותה אסיפה תגיע נקודת המפנה הקשה: "חצי שעה אחרי יצאתי לצלם את הזריחה והתחלתי לראות יירוטים ופצצות מתפוצצות להן. לקח חצי שעה עד שבאמת קלטו שיש מטח מאוד כבד. עצרו את המוסיקה ופינו את כולם מהמסיבה, לאנשים לקח זמן להתאפס והתחלנו לקפל את כל הציוד. יניב בהתחלה כעס על כך שכיבו את המסיבה ועבד נורא לאט בקיפולים, ואני נכנסתי לאטרף ובתוך 10 דקות הכל היה מועמס על הרכב שלנו. בערך בשעה שבע התחילו להגיע מלא פצועים שיצאו בעצם ראשונים עם הרכבים וחזרו למתחם עם פציעות ירי בכל הגוף. ישר התחלנו לעזור להם, יניב יצא לבר וחזר משם עם בקבוקי מים על מנת לחלק לאנשים. התחלנו להשכיב פצועים על מזרנים ואחרי 40 דקות שאנחנו רצים מצד אחד של המסיבה לצד השני בגלל יריות מכל כיוון, היריות ממש התגברו וראינו ממש פיצוצים עזים ברקע והחלטנו לברוח. עלינו לרכב ובהתחלה התחבאנו מאחורי הר חול בצידי המסיבה, כשבדרך אספנו זוג מאבטחים, ניקול ודניאל. אחרי רבע שעה ראינו שישיית מבלים רצים מכיוון אחד לשני, הם התחננו שנעלה אותם לרכב אז יניב ישר התחיל להעביר את כל הציוד מהמושב האחורי לבגאז'. הם נדחסו שישה אנשים מאחורה, ומישהי התיישבה עליי מקדימה".

סיוון המשיכה: "אמרנו שנחזור לאזור המסיבה, לשוטרים שהיו שם עם נשק ויוכלו להגן עלינו. הגענו לשם ושתי שוטרות עם אקדח שלוף שאלו למה חזרנו, צעקו שהן בשיא הלחימה פה ושנברח כל עוד אנחנו יכולים. יניב שמע את זה והתחיל להילחץ, הוא התחיל לנסוע ועבר יער תוך כדי שהוא עשה מלא זיגזגים עד שהגענו לכביש הנורא 433. היינו צריכים להחליט לאן לפנות בצומת ומישהו מאחור הציע שיש את בסיס רעים שקרוב וששם יהיה לנו מחסה. יניב התחיל לנסוע באמוק על 130 ק"מ ויצא שנתקלנו ב-4 חוליות מחבלים שעמדו בצדי הכביש עם מכוניות פתוחות ושני מחבלים בכל מכונית כזאת, שפשוט מחוררים לנו את הרכב. בהתקלות השלישית הרגשתי שנכנס לי כדור לרגל ואני צועקת ליניב שירו לי ברגל ושיעצור בצד".

הנוסעים גילו לתדהמתם שיניב נורה מספר פעמים בגופו ובכל זאת המשיך בנסיעה: "אני מסתכלת עליו ורואה שהוא קיבל ארבעה כדורים, והוא לא הפסיק לנסוע עד שנכנסנו לתוך הבסיס. הוא לא הוריד את הרגל מהגז גם אחרי שירו בו, ראיתי אותו נאנק מכאבים אבל זה לא עצר בעדו. מסתבר שלרכב הלך הברקסים אז הוא הרים את האמברקס בשביל לעצור. הגענו לבסיס והכל גופות מסביב, כל החבר'ה שלא נפצעו ברכב יצאו, עזרו לנו לצאת והתפזרו. הוא ואני נשכבנו כל אחד בצד השני של הרכב, וראינו קבוצות של חיילים שנלחמים, צועקים בערבית למחבלים ושואלים אותנו למה באנו אם יש פה חדירה של עשרות מחבלים. אחרי חצי שעה שאני יושבת איתו בחוץ, היריות מעל הראש והכדורים שורקים, דיממתי מהרגל והוא כולו דימם וצעק שיבואו לעזור לנו. אף אחד לא יכול היה לגשת כי הם היו בשיא הלחימה. אחד שהיה איתנו ברכב חטף כל כך הרבה כדורים שהוא פשוט נהרג במקום".

כשהם שוכבים בצדדים השונים של הרכב, החליט יניב לומר מילות אהבה, שבדיעבד התגלו כמילות פרידה: "יניב דיבר איתי, אמר לי שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי. אני לקחתי את הטלפון שלי ושלחתי לאמא שלי מיקום, אמרתי לה שירו בי. אמרו לנו לשחק אותה פני מתים בלי לזוז ולדבר, אז גם לא עניתי לו ונפרדתי ממנו, כי לא חשבתי שזה הסוף. אחרי חצי שעה התחלתי לגרור את עצמי על הרצפה לכיוון הבניין, ומשום מקום הגיע חייל שעזר לי להגיע לחדר, הביא לי מעיל שסגרתי איתו את החורים של הירי. שכבתי שם 9 שעות בלי קליטה ובטרייה, והיו פגזים וצבע אדום כל שנייה, וכל פיצוץ גורם לבניין לרעוד ולאבק ליפול מהתקרה, באמת חשבתי שלא אצא מהחדר הזה בחיים. בראש עברה לי המחשבה האם פינו את יניב ועזרו לו, היו 9 שעות מורטות עצבים אבל באמת לא היה לי מה לעשות חוץ מלהתפלל לאלוהים שיוציאו אותנו משם. לקראת חמש בערב הגיעו חיילים שפשוט סחבו אותי על הכתף 2 קילומטרים עד שהגענו למחוץ לבסיס. יניב כבר לא היה שם, ומשם נסענו לסורוקה ואחרי יומיים שהייתי בוולפסון, התקשר אליי חבר ואמר לי שיניב מת".

לסיוון היה חשוב לשתף: "כשחיכינו ברכב במסיבה הוא אמר לי שהוא מת ללכת לעזור למאבטחים אבל הוא לא רוצה להשאיר אותי לבד, וזה משפט שהולך איתי. היה לי יום הולדת באוגוסט, והוא שלח לי כזאת ברכת יום הולדת שבה אמר לי שהוא מאחל לנו שנהיה לנצח, עד היום שבו נמשיך לפרק הבא בעולם. חודשיים אחרי זה קרה מה שקרה. הספקנו לטוס לתורכיה שבועיים לפני ובאמת היה לנו שבוע נדיר, לקחנו כל טיול אפשרי ובאמת היה שבוע מהחלומות. יניב חצי תורכי ואכל כל השבוע אוכל מקומי אז הוא באמת הגשים סוג של חלום כי לא יצא לו להיות הרבה בחו"ל. הספקנו המון בזמן שהיינו ביחד, ליניב יש חבר בכל מקום בארץ שפינק אותנו, ועד ליום האחרון לא הכרתי את כל חבריו, מדובר באמת באלפים. בכל מקום שהוא הגיע בחיים הוא ידע לקחת איתו אנשים ולשמור על קשר, כולם אהבו אותו ושבורים. כל יום מתקשר אליי חבר אחר, בוכה ואומר לי שהוא לא מעכל את זה. יניב באמת תמיד שם את עצמו במקום האחרון, כולם היו יותר חשובים ממנו. זה בן אדם שהיה מלאך בעודו בחיים, לא נתקלים בטוב לב כזה ואני יודע שבחיים לא אמצא מישהו עם טוב הלב והתמימות האלה. שכולם ידעו איזה גיבור יניב היה. הוא הציל שישה אנשים שימשיכו לחיות גם בשבילו, להם כן תהיה המשכיות ועצוב לי בעיקר עליו, שהיו לו חלומות כאלה גדולים, הוא פשוט רצה לעוף וירו לו בכנפיים".

לקראת סיום הריאיון, סיפרה סיון על התחושות ועל הרצון להנציח את יניב: "אני כבר חודשיים אוספת את השברים מהחיים שהיו לי לפני. הירייה הזאת ברגל ניפצה לי את העצם ואני מרותקת למיטה, בגלל שלא ניתחו אותי בזמן אז מנסים כרגע לגרום לעצם שלי להתאחות לבד. זה להתמודד עם 3 זירות: האובדן של בן הזוג שלי שהיה צריך להיות בעלי לעתיד, הפציעה וגם הטראומה מאותו היום. כל בום מקפיץ אותי, והחלומות בלילה מחזירים את האירוע שוב ושוב. אני מנסה להנציח את יניב בכל דרך שיש לי, ואני באמת עובדת עכשיו על תסריט, אנחנו נכתוב סרט על אותו יום וכל אנשי ההפקה שעבדתי איתם ממש התגייסו בהתנדבות לזה".