בוקר טוב דרום

"אם אביעד לא היה הולך להציל חיים, הוא היה מתייסר כל החיים שלו": דנה כהן אלמנתו של גיבור ישראל אביעד כהן ז"ל בריאיון ל-בוקר טוב דרום

דנה כהן אלמנתו של אביעד כהן ז"ל מספרת על הגבורה של בעלה בשבעה באוקטובר, על האומץ והתעוזה ללכת לישוב סמוך אליהם (פרי גן) ולהגן בגופו על התושבים עד שנפל בקרב

אחרי האסון שפקד אותך, חשבת אולי לעזוב את היישוב שלומית?

"האמת שכן, זאת מחשבה שעברה לי בראש, אני משתדלת להקשיב למחשבות שלי אבל גם מצד שני היו גם מחשבות הפוכות, איך אני יכולה לעזוב את המקום הזה? שאביעד ואני חיינו בו ובנינו בית ומשפחה עם שישה ילדים, מה שהכריע זה הילדים, אני שאלתי אותם בזמן הפינוי והם אמרו לי שזה הבית שלנו ואנחנו שייכים לכאן ואין בכלל שאלה, זה היה תהליך לא פשוט אבל בסוף עשינו את זה".

היה איזה רגע מסוים שכעסת על בעלך שהלך לעזור להציל אנשים ביישוב פרי גן? אצלכם לא נכנסו מחבלים

"אני חושבת שאביעד יחד עם כל החברים מכיתת הכוננות שהחליטו לצאת ולהגן, אלה היו האנשים האלה, אם הוא היה נשאר בבית ולא יוצא, לא היה נמנע הטבח לא רק בפרי גן אלא בכל החבל, אנחנו יודעים להגיש שבעצם הקרב הזה היה קרב בלימה שמנע כניסה של מחבלי נוחבה לכל האזור שלנו כולל אזוא החלוציות. הם נלחמו בהתחלה בקבוצה של עשרה מחבלים והם הצליחו לבלום אותם, אנחנו יודעים להגיד שאחריהם היו עוד מחבלים, הם היו בעצם הכוח הפותח, אני יודעת שאם אביעד לא היה הולך הוא היה מתייסר כל החיים שלו".

איך את מציינת את זכרו ביום המיוחד הזה?

"אני מרגישה שהציון כבר התחיל הרבה לפני, מאזכרות, ראש השנה וכו', כל יום הוא בעצם יום ציון. יש לנו אירועי זיכרון ביישוב אבל אני מרגישה צורך יותר להתכנס פנימה, כל יום אצלנו המשפחות השכולות זה יום זיכרון, אני כל כך גאה באיש שלי, הוא עשה את הדבר הנכון, זה לא מעמעם את הכאב או מעלים אותו וזה לא מאפשר התמודדות יותר קלה לי או לילדים. אלה רגעים קטנים שהם מאוד מאוד גדולים בהיסטוריה שלנו היהודית שבלעדיהם לא היינו כאן, אני מרגישה שמדברים מלא על אירועים וכו', אני מרגישה שהנקודה פה זה איך כל אחד ואחת מאיתנו - איך הוא לא חוזר להיות אותו בן אדם של ה-6/10, איך אתה כבן אדם פרטי אתה מכבד את זכר הנופלים ואת המחויבות שלהם אלינו כעם, את מסירות הנפש שלהם ואת ההקרבה שהם פשוט השאירו את הכל מאחורה, חיים שלמים שהם בנו - זגיות מופלאה וילדים מדהימים איך הם שמו את הכל בצד בשביל העם שלנו, הם יצרו התכווננות אחרת ברמת המבט שמבין שעכשיו העם שלי צריך אותי ואני הולך לשם, יש לנו מחויבות לאנשים המדהימים האלה שנתנו את חייהם, איך אנחנו מייקרים את הדבר המדהים הזה שנקרא חיים".