דוקטור ריטה: הזמרת ריטה מקבלת תואר על שם כבוד מאוניברסיטת בר אילן ומתראיינת אצל יורם סוויסה
ריטה בשיחה אישית ומרגשת עם יורם סוויסה על התואר החדש, העבודה עם משפחות החטופים והשכול, המופע הקצבי החדש והחיבור מחדש לגוף ולנשמה
את לא סתם קיבלת את התואר הזה, את עובדת ממש בעניין הזה מול משפחות החטופים, המפונים, הפצועים, המשפחות השכולות. מאז השבעה באוקטובר את עובדת.
"זה לא עבודה. זה הרבה יותר. זה החיים שלנו עכשיו. זאת מציאות שאנחנו, כל אחד, חייב לעשות כמיטב יכולתו. ואין לדעתי אומן שלא עושה את זה. אין אדם במדינה שלא נותן את כולו לעזור ולהרים את העם שעבר ועדיין עובר את הקשה מכל. ואנחנו צריכים להמשיך עד שיהיה אפשר ככה להרים את הראש ולחייך".
לא פשוט המצב המורכב הזה. את יודעת, מבחינתי הרבה יותר קשה ההתמודדות הזו עכשיו בינינו לבין עצמנו.
"נורא. האנרגיה שמתחברת ביחד יש בה כל כך הרבה כוח ועוצמה, הרבה מעבר לאחד ועוד אחד. זה נהיה כפול ומכופל. וכשיש משהו שמחלק בינינו – זה עצוב מאוד. אני מקווה שנהיה מעל זה ומעבר לזה, ונבין שאנחנו אחד".
בואי נדבר על מוזיקה. "עבד של הזמן" ששמענו קודם – קפצתי פה באולפן.
"רקדת?"
ברור! זה מתוך מופע שנקרא Let's Dance. ספרי עליו.
"זה מופע שלקחנו את השירים שלי והפכנו אותם לעיבודים אלקטרוניים. בהפקת רמי קליינשטיין ואסי טל. זה רקיד וקצבי אבל שומר על הלב והנשמה. מופע מסיבה – כולם עומדים, רוקדים ושרים".
רגע, לא תהיה להקה על הבמה? זה רק אלקטרוני?
"לא, תהיה להקה. זה משולב – מופע מקפיץ ומרגש ואחר. רציתי לנסות משהו חדש".
ואולי זה בדיוק הזמן – אחרי כמעט שנתיים של מתח ופחד וכאב.
"בדיוק. אנחנו כל כך מכווצים, שצריך שעתיים של שחרור. גם המורה לפילאטיס שלי אמרה – לא אימוני כוח, אלא אימוני שחרור. המציאות מכווצת אותנו, וצריך להזיז את הגוף ולפתוח את בית החזה כדי שיהיה עוד כוח להמשיך".
אני גם עושה פילאטיס. מדבר עם הכאב, מותח – והוא הולך.
"גדול. כן, זה בדיוק זה – להתחבר לגוף".
שמענו את 'עבד של הזמן'. השיר הזה יצא ב-1986. למה דווקא אותו?
"אני אוהבת את השיר הזה. כתבתי אותו כשהייתי תלמידה בבית צבי. גם היום, הוא רלוונטי – האם אנחנו רודפים אחרי ההחלטות או מובילים אותן? והחטופים... להם אין את הזכות לבחור. הזמן בשבילם משמעותי כל כך. כל שנייה נחשבת".
הם יחזרו. אני אומר לך – הם יחזרו.
"חייבים להאמין. ולהאמין זה גם לעשות".
