תשע - המגזין של רדיו דרום

"המדינה חייבת לו": מרב דניאל, אמו של עוז שנפל בקרב ונחטף לעזה, מדברת בכאב

שנה ושמונה חודשים אחרי נפילתו של עוז דניאל במלחמת חרבות ברזל, כשגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה — אמו, מרב דניאל, מבקשת להזכיר: גם החללים הם חטופים. גם להם מגיע לחזור.

“התחושה היא שהשיח נדחק הצידה”

עוז דניאל נפל בלחימה. גופתו מוחזקת מאז בידי חמאס. מרב מרגישה שלמרות הכאב, קולם של משפחות החללים כמעט לא נשמע.

"אנחנו נלחמים כדי לקבל יותר חשיפה ותקשורת. מדברים בעיקר על החטופים החיים. אבל צריך לזכור: יש 58 חטופים. גם החללים הם חלק מקבוצת החטופים. המדינה חייבת להם בדיוק כמו שהיא חייבת לחיים. זו ברית לא כתובה — אבל היא קיימת. עוז נלחם בשביל המדינה — והמדינה צריכה להחזיר אותו." "אני פוחדת. אני פוחדת שמההפצצות והלחימה — המקומות שבהם שמורות הגופות ייהרסו, והם ייעלמו. ואז... הם לא יחזרו לעולם."

"אני לא בטוחה שיש באמת שיח על החללים"

כשנשאלת האם היא מרגישה שהתמיכה הציבורית עוד קיימת — מרב משיבה: "הממשלה... אני לא רואה שיש באמת שיח על החללים. בתקשורת כמעט לא מדברים עליהם. וגם כשזה מגיע לחיילים — החיים או החללים — הם תמיד נשארים לסוף. וזה כואב מאוד. אני מתפללת שתהיה עסקה אחת שתכלול את כולם. חיים וחללים. זו לא שאלה של סדרי עדיפויות — זו שאלה של חוב מוסרי."

"יש ודאות — אבל לא באמת"

"אני יודעת שעוז נהרג, לפי מה שנאמר לי, על בסיס מידע מודיעיני. אני מאמינה למערכת, אבל עדיין, יש לי תקווה קטנה. תקווה שאולי קרה נס. כי אין גופה. יש לנו קבר, אבל עוז לא שם. יש משפחות שאין להן אפילו את זה. ואני יכולה להבין אותן. אי אפשר לשפוט משפחה שלא מסוגלת לקבל הודעה כזו בלי לראות את היקיר שלה בעיניים."

“עוז נלחם עד הרגע האחרון — הוא גיבור”

"עוז יצא מטנק בוער. הוא כבר היה פצוע, בקושי נשם. הוא הצליח לצאת — ונלחם. ניסה לחטוף מחבל — ונורה למוות. אולי אם היה בורח, היה חי היום. אבל הוא בחר להילחם. הוא גיבור." "גם עומר נאוטרה, מפקד הצוות, ושקד דהן שהוחזר לקבורה — כולם גיבורים. ילדים ערכיים שאהבו את המדינה בנשמה. עוז תמיד אמר: 'אני מגן על הבית. זו השליחות שלי'. אנחנו צריכים להיות ראויים לאהבה הזאת, למסירות הזאת."