בוקר טוב דרום

יום הולדת שלא נחגג: זוכרים את עמית מן הי״ד

ביום שבו הייתה אמורה לחגוג 25, משפחתה וחבריה מבקשים לזכור את מי שהייתה, פרמדיקית מסורה, זמרת בנשמה ואדם מלא אור

מאת: דביר ידעי

ה-19 בפברואר היה אמור להיות יום של שמחה גדולה. יום שבו עמית הייתה אמורה לחגוג יום הולדת 25, עוד יום הולדת מתוך שרשרת ימי הולדת שאהבה כל כך – ימים של חגיגה מתמשכת עם חברים, עם משפחה ועם החברים מהעבודה. עמית חיה בעוצמה ואהבה את החיים, אך לנצח תישאר בת 22.

עמית מן. צילום פרטי

עמית נרצחה ב-7 באוקטובר במרפאת השיניים בקיבוץ בארי, כשהיא לבושה במדי פרמדיק, עם כפפות טיפול על הידיים. גם ברגעים האחרונים עשתה את מה שעשתה תמיד – הצילה חיי אדם. רק שהפעם, אף אחד לא הצליח להציל אותה.

אחותה הגדולה כתבה על מי שהייתה עבורה הרבה יותר מאחות קטנה. עמית הייתה שמש בעולם. מעבר להיותה פרמדיקית מצוינת, היא הייתה מוכשרת מאוד ובעלת קול מדהים. התשוקה הגדולה שלה הייתה שירה. היא שרה מאז שלמדה לדבר, ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכה.

החלום שלה היה להופיע על במות – חלום שנגדע יחד עם חלומות רבים נוספים. לקראת יום הולדתה ביקשה המשפחה שיזכרו לא רק את הדרך שבה נלקחה, אלא את הדרך שבה חיה, שישמעו את קולה שנדם אך לנצח יהיה חקוק בליבם, ושיזכרו את האדם שהייתה ואת מה שיכלה עוד להיות.

עמית מן. הייתה מלאת אור

כך כתבה לה אחותה, במילים של געגוע עמוק ותקווה לפגישה מחודשת:
"ואם ניפגש
בגלגול הבא

אולי בחנות בגדים, נבחן במבט את אותה השמלה.
או בחוף הים הגדוש רוחצים, אבחין במקרה במקום פנוי לידך ואפרוס מחצלת ושמשיה.
אולי זה יקרה באמצע הופעה חיה,
נעמוד קרובות ונצרח את מילות השיר עם הלהקה.
או בשעת ערב במכולת השכונתית, אצבעותינו יגעו אחת בזו של השנייה כשנושיט יד לאותו גביע גבינה.
אולי ביום גשום, תעלי רטובה לרכבת
ובחיוך אדיב תשאלי אם הכסא שעל ידי פנוי ואפשר לשבת.

וניפגש
שתי זרות מוחלטות
ונרגיש ביחד לפתע, בדיוק באותו הרגע
זרמים בגוף, חיבור מיוחד בלב וניצוץ נדיר בנשמה.
האם אז ניתן לתחושה הזו מקום או נתנער ממנה?
וגם אם היקום יזכור את חובו ויבקש לכפר על טעותו וידאג להפגיש בינינו,
האם נבין את גודל השעה או נתעלם במבוכה?

עמית מן. הצילה חיים עד הרגע האחרון

האם אהובתי, האם נדע
שבגלגול אחר היית שלי והייתי שלך????

ואולי בחוף הים תשב לצידך ילדה יפת מראה עם עיני איילה בורקות וחכמות ושיער ארוך חלק והיא תמשוך בידך ותגיד לך: ״אמא, אמא, תראי איזה גל ענק״.
ואולי בדרכך לקופה במכולת, גבר נאה וטוב יקח מידייך את המצרכים, יחבק ברכות וישאל אם מתחשק לך שיבשל הערב את המנה שאהבת.
ואולי עלית לרכבת בדרכך לכנס רפואי חשוב כדי להעשיר את הידע ולהתמקצע בעבודה שהיא השליחות שלך.

אני מוכנה לחכות לך עמית
מוכנה לחכות לך לעד
רק בבקשה, שאדע שעוד אכיר אותך שוב יום אחד 💔"

יום הולדתה של עמית הוא תזכורת לאדם שהייתה – מלאת חיים, מלאת נתינה, מלאת אור. זיכרון של צעירה שבחרה להציל חיים עד הרגע האחרון, והשפעתה ממשיכה להדהד בלבבות של כל מי שהכיר אותה וגם של מי ששומע עליה היום.