"הבית והעסק נהרסו, אבל האמונה נשארה": סיפורם של המפונים מדימונה וערד
תושבים שפונו לבתי מלון בים המלח ובירושלים משבחים את הסיוע המיידי מהרשויות, אך מתמודדים עם פערים משמעותיים בפיצויים, אובדן פרנסה ואתגרי שיקום מורכבים. טל בצור, תושב דימונה: "הכל עף באוויר, חוץ מפינת הקדושה"
מאת: אודי דוד בן דוד
שבועיים לאחר פגיעת הטיל האיראני באזור הדרום, תושבי דימונה וערד עדיין מנסים להסתגל למציאות החדשה שנכפתה עליהם. חלקם פונו לבתי מלון באזור ים המלח ואחרים לירושלים, כאשר מאחורי המעבר הכפוי מסתתרים סיפורי התמודדות מורכבים בין תחושת ביטחון ותמיכה לבין קשיים כלכליים הולכים ומעמיקים.
צילום: אודי דוד בן דוד
בקרב מפוני דימונה, השוהים בבית מלון בים המלח, נשמעת בעיקר תחושת הכרת תודה. לדבריהם, מרגע הפגיעה הם זכו למעטפת מלאה מצד העירייה, שהגיעה במהירות לזירה וסיפקה סיוע עוד לפני שהתבקש. צוותי השטח ונציגי הרשות המקומית ליוו את המשפחות מהרגעים הראשונים, תוך מתן מענה מיידי לצרכים הבסיסיים והמורכבים כאחד.
ראש העיר בני ביטון זוכה לשבחים רבים מצד התושבים, שמדגישים את מעורבותו האישית בתהליך. לדבריהם, ביטון הקפיד לוודא שכל משפחה מקבלת מענה מותאם, וליווה את המפונים מקרוב מהפינוי הראשוני ועד ההתאקלמות במלון.
טל בצור. "קשה למצוא דירה עם נגישות מלאה"
גם תנאי השהות עצמם מתוארים כחיוביים ככל הניתן בנסיבות הקיימות. צוות המלון פועל לספק את צורכי המפונים, והאווירה הקהילתית שנוצרה בין המשפחות מסייעת להתמודד עם הטראומה והניתוק מהבית ומהשגרה. בתוך כך, הקימה עיריית דימונה מסגרות חינוכיות זמניות במלון, כולל גן ילדים עם צוותים מקצועיים, במטרה לשמור על שגרת הילדים ולהקל על ההורים.
מנגד, בקרב מפוני ערד עולה תמונה מורכבת יותר. לצד ההערכה לסיוע הראשוני, רבים מהם מתמודדים עם קשיים כלכליים משמעותיים, הנובעים מפערים בין הפיצוי הממשלתי לצרכים בפועל. הנפגעים העיקריים בעיר הם בני קהילת חסידי גור, אשר מתקשים לשקם את חייהם במסגרת הסכומים הקבועים בחוק.
הפיצוי הממשלתי, העומד על עשרות אלפי שקלים למשפחה, אינו מכסה לטענתם את העלויות הגבוהות של רכוש ייחודי – בהם ספרי קודש וביגוד חסידי יקר ערך. גם הפיצוי עבור ציוד ביתי בסיסי נתפס כבלתי מספק, כאשר ההוצאות בפועל גבוהות בהרבה מהסכומים שנקבעו.
צילום: אודי דוד בן דוד
על רקע הפערים הללו, הוקמה בערד קרן חירום ייעודית, ביוזמת תושבים ובהנחיית האדמו"ר מגור, במטרה לגייס משאבים נוספים עבור המשפחות שאיבדו את רכושן.
מעבר לאובדן הרכוש, רבים מהמפונים מתמודדים גם עם פגיעה בפרנסה. השהות הממושכת בבתי המלון מונעת מהם לשוב לעבודה, בעוד שהוצאות המחיה נמשכות ואף גדלות, ללא מענה כלכלי מספק מצד המדינה.
טל בצור, תושב דימונה שפונה עם משפחתו לים המלח, מתאר את גודל האובדן: "הבית שלי הרוס. זה לא רק המבנה גם הרכב שלי והפוד-טראק שהיה מקור הפרנסה נהרסו. הכל הלך". בצור, המתנייד בכיסא גלגלים, מתמודד גם עם אתגר נוסף – מציאת דיור חלופי נגיש. "אני זקוק לדירה מותאמת עם נגישות מלאה, וזה הרבה יותר קשה למצוא", הוא מסביר.
למרות הקשיים, בצור מדגיש את התמיכה שקיבל מהרשות המקומית: "ראש העיר לא חסך מאיתנו דבר. הוא נמצא איתנו בקשר רציף ודואג לכל צורך".
בתוך ההרס, מספר בצור גם על רגע אחד של תקווה. לדבריו, בין שרידי ביתו נמצאה פינה אחת שנותרה שלמה לחלוטין – פינת תפילה שהכין לאשתו. "הכל נהרס מסביב, אבל הפינה הזו נשארה ללא פגע. זו השגחה אלוהית", הוא אומר.
למרות האובדן הכבד, המסר של בצור נותר אופטימי: "עם ישראל חי. נהיה חזקים, ובסבלנות – ננצח".
נכון לעכשיו, משפחתו של בצור לצד משפחות נוספות צפויות להישאר במלון לפחות עד אמצע אפריל, בזמן שרשויות המדינה ממשיכות לפעול למציאת פתרונות קבע – פתרונות שיידרשו לתת מענה לא רק לקורת גג, אלא גם לשיקום החיים שנפגעו מן היסוד.
