בוקר טוב דרום

"עמוד האש של בארי": סיפור גבורתו ומורשתו של הרבש"צ אריק קראוניק ז"ל

בראיון מיוחד ליום הזיכרון, משחזרת אלמנתו סיגל קראוניק את רגעי הקרב האחרון, את המסירות המוחלטת לקיבוץ ואת הבחירה לראות ביום הזה יום של גבורה ועוצמה לצד הכאב

בשעה 6:30 בבוקר יום שבת, ה-7 באוקטובר, התעוררו תושבי קיבוץ בארי למציאות של צבע אדום. עבור אריק קראוניק (54), רכז הביטחון של הקיבוץ, זו לא הייתה רק אזעקה, אלא קריאה לפעולה. בראיון נוגע ללב, מספרת סיגל קראוניק על השעות האחרונות של בעלה, שהיה "עמוד האש לפני המחנה" בקיבוץ בו נולד, גדל ומת.

7:02 בבוקר: הקרב האחרון

"בכל פעם שיש התרעות, אריק יוצא לסרוק את היישוב," מספרת סיגל. בעודו מורה לבתם הקטנה נועה לרדת לממ"ד, החלו לעלות בקשר דיווחים חריגים. "ראש הצוות צחי התקשר אליו ואמר: 'חבר קיבוץ טוען שהוא רואה אנשים על אופנועים עם סרטים ירוקים ו-M16, זה נשמע לי לא הגיוני'. אריק ענה לו מיד: 'הגיוני, הגיוני, זו פעולת הסחה'".

אריק, שהבין מיד שמדובר באירוע חדירה רחב היקף, הקפיץ את כיתת הכוננות ודהר לכיוון הנשקייה. בדרכו נתקל בחוליית מחבלים והצליח לנטרל אותה, אך בקרב סמוך לנשקייה, מול חוליה גדולה שהמתינה במקום, הוא נפל. השעה הייתה 7:02 בבוקר – פחות משלושת רבעי שעה מתחילת המתקפה.

הידיעה המרה: "אמא, אבא הרוג"

בעוד אריק נפל בקרב, סיגל ושלושת ילדיהם הגדולים שהו בדירותיהם בקיבוץ, תחת מצור. רק בשעה 1:00 בלילה, לאחר שחולצה ועברה בין בתי ניצולים, התאחדה המשפחה בכניסה לקיבוץ. "בני הבכור אסף אסף אותי ואמר לי: 'אמא, עכשיו אני יכול להגיד לך – אבא הרוג'. חבריו מיחידת שלדג שנלחמו בקיבוץ מצאו אותו, והוא בחר לבשר לכל אחת מהאחיות שלו בנפרד כשהן חולצו, כדי שלא ידעו זאת בתוך התופת".

גבורה במקום אבל

למרות האובדן הכבד, סיגל מבקשת להדגיש את המונח "נפלו" על פני "נרצחו". "מי שנרצח הוא קורבן, אבל מי שנפל – יש לו הפך, הוא קם," היא מסבירה בנחישות. "כל הגיבורים האלה נפלו פיזית, אבל קמו ברוח. יום הזיכרון עבורי הוא לא יום אבל, הוא יום זיכרון לעוז ולגבורה של הלוחמים והחולמים".

היא מספרת על פרויקט "ניצחון בסלון" (ביוזמת תא"ל במיל' עופר וינטר), שבו לוחמים ומשפחות מספרים את סיפורי הגבורה מהשבת השחורה. "אנחנו חיים מסיפור גבורה אחד למשנהו. אריק היה איש חינוך ואיש אדמה, וה-State of Mind שלו היה 'אני הולך להגן'. לא הייתה פה שאלה בכלל אם לצאת".

השיעור מהילדים

סיגל חולקת סיפור מרגש מפגישת אלמנות: "חברה עם ילדים קטנים סיפרה שבנה ביקש ללכת לגן עם התמונה של אבא שלו. כששאלה למה, הוא ענה: 'כי אבא שלי הוא הגיבור היחיד בכל הגן'. פתאום את לומדת מהילדים – אנחנו כואבות את האובדן, אבל הילד רואה את הגבורה של אבא שלו, שהקריב את עצמו למען כולנו".

אריק קראוניק ז"ל הותיר אחריו מורשת של ציונות, אחריות אישית ואהבה בלתי מתפשרת לאדמת בארי. "הוא מת על האדמה שבה נולד," מסכמת סיגל, "והגבורה שלו היא הרוח שתמשיך להרים את עם ישראל".

יהי זכרו ברוך.