אמו של סרן דוד חזות ז"ל: "הוא אמר לי מישהו צריך לעשות את העבודה, ושאם יקרה לו משהו, נמשיך לחיות"
בריאיון מרגש לבוקר טוב דרום לאחר הלוויית בנה, סיפרה גלית חזות על הלוחם והמפקד מגולני שנפל בקרב, על הילד שלקח אחריות מגיל צעיר לאחר שאיבד את אביו, ועל התחושה הקשה שליוותה אותה בשבועות האחרונים: "שבועיים חיכיתי לדפיקה בדלת".
סרן דוד חזות ז"ל, מפקד מחלקה בחטיבת גולני, הובא למנוחות שלשום באשקלון. בריאיון מרגש סיפרה אמו, גלית חזות, על הדרך שבחר בנה, על אהבתו העמוקה לשירות הקרבי ועל התחושות הקשות שליוו אותה עוד לפני נפילתו. לדבריה, הבחירה בגולני הייתה ברורה עבור דוד עוד שנים לפני גיוסו. "עוד לפני הצבא הוא כל הזמן דיבר על גולני. זה היה הדבר היחיד שהיה לו בראש", סיפרה. היא הוסיפה כי דוד הושפע עמוקות מסיפורה של מרים פרץ ומשכולה, ואמר לה לא פעם: "אמא, מישהו צריך להמשיך את הדרך שלהם".
גלית הודתה כי ניסתה לשכנע את בנה לבחור במסלול אחר, אך לדבריה לא ניתן היה לשנות את דעתו. "זה לא דור שאפשר להזיז. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ולא היה אפשר לשכנע אותו אחרת".
את דמותו של דוד תיארה כאדם של נתינה, אחריות וצניעות. לדבריה, לאחר שאיבד את אביו בגיל חמש וחצי, לקח על עצמו אחריות גדולה כלפי המשפחה. בהמשך התנדב, הדריך בני נוער ובחר במכינה קדם-צבאית תובענית כדי להפוך ללוחם הטוב ביותר. "הוא תמיד רצה להיות הכי טוב במה שהוא עושה", אמרה.
במהלך הריאיון חשפה כי בנה הכין אותה, במידה מסוימת, לאפשרות שלא ישוב. "הוא ביקש ממני שאם יקרה לו משהו, נמשיך לחיות כרגיל", סיפרה בקול חנוק. במבט לאחור היא סבורה שהוא הבין את גודל הסיכון. "נראה לי שהוא ידע".
את הפעם האחרונה שבה נפגשו היא זוכרת היטב. לדבריה, במהלך השבת האחרונה שבה היה בבית אמר לה: "אמא, מישהו צריך לעשות את העבודה". מאז, היא מספרת, חיה בתחושת חרדה מתמדת. "שבועיים חיכיתי לדפיקה בדלת. כל הזמן הייתי בודקת את הטלפון רק כדי לשמוע את הקול שלו".
כשנשאלה האם תצליח לקיים את בקשתו ולהמשיך בחייה, השיבה בנחרצות: "חייבת. זו לא אפשרות זו חובה".
בסיום ביקשה גלית שהציבור יזכור את דוד כפי שהיה באמת: אדם צנוע שלא חיפש הכרה. "הוא לא אהב להתבלט. הוא עשה הכול בשקט. תשעים אחוז מהדברים שעשה בכלל לא ידעתי. רק עכשיו אני מגלה בכמה אנשים הוא נגע וכמה טוב הוא עשה".
