תוצאות חיפוש

"רצינו לאחד את כל ימי ההולדת שלנו וללכת למסיבה בנובה, קנינו כרטיסים מראש והתרגשנו ושישי בערב כולם נפגשו אצלי", סיפרה סרן שירה, "התרגשנו והכל היה נראה יפה וענק ומושקע ואנחנו מסתכלים אחת על השנייה כל הזמן".

אז ב-6 בבוקר רציתם לצפות בזריחה ושמעתם יירוטים.

"חיכינו לזריחה ואחת החברות הלכה לשירותים ואני הולכת איתה לכיוון ואני מסתובבת ורואה 2 יירוטים. המשכתי להתקדם ופתאום אחרי כמה דקות התחיל 'צבע אדום' וכולם בהיסטריה מתחילים לרוץ החוצה. התקדמנו לכיוון האוטו ורצינו לצאת. חברה שלנו נעלמת לנו ועד שמצאנו אותה לקח זמן. מתחילים בנסיעה והיא אומרת לנו להישאר בתוך המתחם כי התחלנו לשמוע צרורות של ירי. כאילו כל פעם סדר הגודל של האירוע הפך להיות גדול יותר. עדן נכנסה פנימה לחברים אחרים ושלושתנו המשכנו באוטו ואני מתקשרת לאחותי ומספרת לה את הסיטואציה".

בדיעבד היה ירי מכל הכיוונים.

"הבן זוג של אחותי הוא במילואים והוא יכול לתת לי טיפים טובים מה אני יכול לעשות אז הוא ניסה להכווין אותנו לצאת לשם. נסעתי עם האוטו ממש בשטח ולא היה לי דלק. בשלב מסוים הירי התקרב אלינו והיה צריך לברוח ואני בשטח מסתכלת ורואה שכבה של ביטון, אני רואה אנשים יורדים לגל מסוים ומאותו רגע נשארנו ביחד ורצנו את השטח הפתוח הזה כדי להגיע לפרדסים. הסתתרנו שם ותוך כדי שמענו ירי ופאניקה וצרחות".

כמה זמן הייתם בתוך הפרדס הזה?

"משהו כמו 5 שעות. יחידה של משטרה חילצה אותנו והיה פצמ"ר שהתפוצץ לידנו".

בחרת להתגייס למילואים?

"יום אחר כך המפקד שלי התקשר והתייעצתי עם פסיכולוגית והתגייסתי".    

מאת: דור יחזקאלי

מלחמת חרבות ברזל שהביאה איתה תוצאות קשות והרסניות עבור משפחות רבות, סיפקה להורים חדשים ברחבי הארץ הזדמנות להענקת שמות עם ערך מיוחד, בתקופה החריגה שבה נמצאת מדינת ישראל.

היום (ה') רשות האוכלוסין וההגירה פרסמה נתונים אודות שמות שניתנו לתינוקות חדשים שנולדו החל מהתאריך 7.10.23 ועד לתאריך 20.11.23. מן הנתונים עולה כי 116 תינוקות נקראו בשמות הקשורים לקיבוצים והמושבים בעוטף עזה.

ל-34 בנים ו-11 בנות ניתן השם בארי. 5 בנים ו-3 בנות נקראו ניר, ו-49 בנים ובת אחת נקראו עוז. השם ארז ניתן לעשרה ילדים, 8 בנים ו-2 בנות. השם מגן ניתן לילד חדש שהגיע לעולם, והשם דקל ניתן לתינוקת אחת ותינוק אחד.

בנוסף לשמות המיוחדים שתוארו לעיל, מן הנתונים עולה כי 3 בנות נקראו על שם מסיבת ה"נובה" שגבתה את חייהם של צעירים רבים אשר הגיעו למטרת בילוי, ומצאו את עצמם תחת מתקפה רצחנית של ארגון הטרור חמאס.

"ימים מאתגרים עבור כולנו וכל הגבעות מתחזקות ומתחמשות ואנחנו נמצאים פה בשגרת מלחמה כמעט חודשיים ועושים מה שצריך בתוך כל הדברים הזה", סיפרה סגן נועה, "כמובן כשהיה האירוע אז היה הלם ראשוני מהאירוע ומצב הרוח לא היה בשיאו אבל כולם הבינו שצריך לקום ולפעול והיה שילוב בין להתאבל ולכאוב את הכאב של הנופלים ואי אפשר לשקוע בתוך הדבר הזה ויש אווירה טובה של אנשים שרוצים לפעול ולעשות".

הייתה לך חברה מאוד טובה בשם ליבי כהן ז"ל שנרצחה בזמן שבילתה בנובה.

"היא הייתה איתי קצינת חמ"ל במשך חצי שנה, טסה לדרום אמריקה וחודש אחרי שהיא חזרה זה קרה. זאת אבידה גדולה וזה לא נתפס. אנחנו תמיד היינו עובדות אחת עם השנייה רצוף וצמוד. היא הייתה שמש בכל מקום שאליו היא הלכה".

את דואגת לשמר את הזיכרון שלה בחטיבה.

"יש לה אמא מדהימה ואישה חזקה בטירוף והיא הציעה לעשות מדבקות עם התמונה של ליבי והפיצה לחברים שלה ולכל המשפחה ומשתדלים להנציח אותה איפה שאפשר ושתהיה חלק מהזיכרון של החטיבה שהיא הייתה חלק ממנו כל כך הרבה זמן".

למה את הכי מתגעגעת אצלה? 

"היא ידעה לחיות את הרגע. היא בן אדם אנרגטי ומלא שמחת חיים". 

מאת: דור יחזקאלי

פרקליטות המדינה הגישה לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום נגד לירן יעקובוב (28), נתנאל אביב (29) ועוז רוחם (29) מבאר שבע, בגין גניבת רכוש של משתתפי מסיבת הנובה שנרצחו או נמלטו על נפשם במהלך מתקפת המחבלים. בנוסף, ביקשה הפרקליטות לעצור אותם עד תום ההליכים המשפטיים.

על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו"ד חיים שוויצר מפרקליטות מחוז דרום פלילי, יום לאחר ה-7 באוקטובר נסעו הנאשמים לכיוון עוטף עזה. כאשר נעצרו במחסום משטרתי בדרך למושב פטיש, טען יעקובוב במרמה כי הוא מתגורר במושב, והשוטר התיר להם להיכנס למושב אך לא להמשיך אחריו. לאחר שעברו את המחסום, השלושה המשיכו בנסיעתם ונכנסו לאזור בו נערכה מסיבת הנובה, וזאת למרות שהוגדר כשטח צבאי סגור.

השלושה נכנסו לכלי רכב נטושים ולקרוואן שהיו במקום, תוך שהם מנסים לפתוח תאי מטען ודלתות, ואוספים רכוש רב השייך לאזרחים שנרצחו או נמלטו מהמחבלים. בין היתר, אספו השלושה מחשב נייד, תעודות מזהות של נרצחים, תיק פאוץ' שהכיל אלפי שקלים, תכשיטים של אחד מבעלי הדוכנים במקום, בקבוקי שתייה חריפה, סט בוקסות, מצלמות אבטחה, כרטיסי זיכרון, אוזניות ועוד.

לשלושה מיוחסות עבירות של גניבה בנסיבות מחמירות, גניבה, כניסה למקום צבאי, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, פריצה וניסיון פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, הפרעה לשוטר וכניסה והתפרצות למקום מגורים (לאחר שפרצו לקרוואן שנותר במקום וגנבו ממנו רכוש).

כמו כן ליעקובוב ורוחם יוחסו עבירות סמים, לאחר שבעת חיפוש בבתיהם נתפסו סמים

"אני משתפר והיה חודש וחצי בתחילת המלחמה שגם כתיבה ויצירה לא הייתה והיינו ב-4 מקומות בכל יום מהבוקר עד הלילה מבלי לשים לב מה עושה לך בגוף", סיפר בניה ברבי, "אני בדרך לטיפול ולדיקור והחיים חזקים מהכל".

כל התנהגות של לגיטימית כשהנפש עוברת תהפוכות כאלה גדולות. ספר לי על המפגש עם החברים מהנובה.

"חוויתי כל כך הרבה פרצופים ונשמות עם אלף ואחד ניסים שקורים והמקום שלי הוא בעולם היצירה שנברא ביחד דברים שאין אותם. עם הנובה הייתי בכל מיני סיטואציות וגם האנשים שאני אוהב. היה בינינו חיבור מדהים וטסתי איתם לקפריסין למסע ריפוי. בהופעה השנייה איתם ביקשתי שהם יביאו מחברות ועטים ואני לימדתי אותם איך כותבים שיר ופתאום כל אחד סיפר את הסיפורים שלו ואז השיר פשוט יצא. הם חזרו מהפסקת סיגריות היה כבר שיר. גם היום אנשים מרגישים בנוח לצלם את עצמם בוכים ולשלוח לי".  

מאת: דור יחזקאלי

סיפורים רבים סופרו עד היום מפי ניצולים ממסיבת ה"נובה", שסומנה ליעד עבור מחבלי חמאס שרצחו המוני מבלים תמימים ב-7 לאוקטובר. כמו המבלים, ההתקפה הרצחנית לא פסחה גם על אנשי צוות המסיבה, שהגיעו למקום על מנת להתפרנס בכבוד ומצאו את עצמם לפתע, באירוע הקשה בחייהם.

סיון ויניב ז"ל. צילום פרטי

סיון כהן היא אחת מנשות הצוות במסיבה, ששרדה את התופת. למרבה הצער, בן זוגה יניב סרודי בן ה-26 משני לבנה שעבד יחד איתה באירוע, לא שרד. כעת היא כאן כדי לספר ל"רדיו דרום" את הסיפור של שניהם מאותו יום קשה, תוך שהיא מדגישה את גבורתו של בן זוגה, שספג ארבעה כדורים תוך כדי נהיגה ובכל זאת המשיך בנסיעה שהצילה את חייהם של רוב נוסעי הרכב.

"יניב ואני שנינו עובדים בהפקות של סדרות, סרטים ופרסומות. הכרנו לפני שנה וחצי בצילומים של סדרה, כאשר אני הייתי ניצבת והוא היה עוזר הפקה במקום. במקרה שנינו יצאנו לעשן במרפסת והתחלנו לדבר, לאחר מכן חברה שלי ואני נכנסו בין הטייקים לחדר המוזיקה שהיה במקום והתחלנו לשיר ולנגן, ויניב פשוט נכנס איתנו והתחיל לצלם אותי מהצד. באותה תקופה הוא יצא עם מישהי אחרת, אז רק לאחר חצי שנה הוא שלח לי הודעות ופתאום נפל לי האסימון שזה באמת הוא. התחלנו לדבר והאמת שהייתי בתהליך של התפתחות אישית אז לא ממש רציתי זוגיות ויניב לא וויתר לי. יצאנו ל-5 דייטים ראשונים ופוצצתי את כל הדייטים, ולאחר תקופה יצאתי עם חברות לבר בתל אביב, פתאום אני מסתובבת ורואה את יניב לבוש יפה, מחכה לי עם כוסות שתייה. מאז לא נפרדנו ויצאנו בסך הכל תשעה חודשים".

סיון ויניב ז"ל. הייתה שם אהבה גדולה

סיוון סיפרה על הסיבה שבגללה הגיע הזוג למסיבת הנובה: "אנחנו עבדנו ביחד המון. חבר מהטירונות הציע לו לעבוד בתור מנהל לוגיסטי אז בהתחלה לא הייתי אמורה להיות שם אבל יניב מאוד התעקש ומצא לי תפקיד באופרציה. הייתה עוד מסיבה (במתחם) לפני הנובה, אז יצא שהיינו שם שלושה ימים. במסיבת הנובה הייתה אווירה מטורפת וכל ראשי הצוותים היו נורא מרוצים שהכל הולך חלק, ובחמש וחצי בבוקר עשינו אסיפה שבה שיבחו אותנו".

היא לא יכלה לדמיין לעצמה, שכמה דקות אחרי אותה אסיפה תגיע נקודת המפנה הקשה: "חצי שעה אחרי יצאתי לצלם את הזריחה והתחלתי לראות יירוטים ופצצות מתפוצצות להן. לקח חצי שעה עד שבאמת קלטו שיש מטח מאוד כבד. עצרו את המוסיקה ופינו את כולם מהמסיבה, לאנשים לקח זמן להתאפס והתחלנו לקפל את כל הציוד. יניב בהתחלה כעס על כך שכיבו את המסיבה ועבד נורא לאט בקיפולים, ואני נכנסתי לאטרף ובתוך 10 דקות הכל היה מועמס על הרכב שלנו. בערך בשעה שבע התחילו להגיע מלא פצועים שיצאו בעצם ראשונים עם הרכבים וחזרו למתחם עם פציעות ירי בכל הגוף. ישר התחלנו לעזור להם, יניב יצא לבר וחזר משם עם בקבוקי מים על מנת לחלק לאנשים. התחלנו להשכיב פצועים על מזרנים ואחרי 40 דקות שאנחנו רצים מצד אחד של המסיבה לצד השני בגלל יריות מכל כיוון, היריות ממש התגברו וראינו ממש פיצוצים עזים ברקע והחלטנו לברוח. עלינו לרכב ובהתחלה התחבאנו מאחורי הר חול בצידי המסיבה, כשבדרך אספנו זוג מאבטחים, ניקול ודניאל. אחרי רבע שעה ראינו שישיית מבלים רצים מכיוון אחד לשני, הם התחננו שנעלה אותם לרכב אז יניב ישר התחיל להעביר את כל הציוד מהמושב האחורי לבגאז'. הם נדחסו שישה אנשים מאחורה, ומישהי התיישבה עליי מקדימה".

סיוון המשיכה: "אמרנו שנחזור לאזור המסיבה, לשוטרים שהיו שם עם נשק ויוכלו להגן עלינו. הגענו לשם ושתי שוטרות עם אקדח שלוף שאלו למה חזרנו, צעקו שהן בשיא הלחימה פה ושנברח כל עוד אנחנו יכולים. יניב שמע את זה והתחיל להילחץ, הוא התחיל לנסוע ועבר יער תוך כדי שהוא עשה מלא זיגזגים עד שהגענו לכביש הנורא 433. היינו צריכים להחליט לאן לפנות בצומת ומישהו מאחור הציע שיש את בסיס רעים שקרוב וששם יהיה לנו מחסה. יניב התחיל לנסוע באמוק על 130 ק"מ ויצא שנתקלנו ב-4 חוליות מחבלים שעמדו בצדי הכביש עם מכוניות פתוחות ושני מחבלים בכל מכונית כזאת, שפשוט מחוררים לנו את הרכב. בהתקלות השלישית הרגשתי שנכנס לי כדור לרגל ואני צועקת ליניב שירו לי ברגל ושיעצור בצד".

הנוסעים גילו לתדהמתם שיניב נורה מספר פעמים בגופו ובכל זאת המשיך בנסיעה: "אני מסתכלת עליו ורואה שהוא קיבל ארבעה כדורים, והוא לא הפסיק לנסוע עד שנכנסנו לתוך הבסיס. הוא לא הוריד את הרגל מהגז גם אחרי שירו בו, ראיתי אותו נאנק מכאבים אבל זה לא עצר בעדו. מסתבר שלרכב הלך הברקסים אז הוא הרים את האמברקס בשביל לעצור. הגענו לבסיס והכל גופות מסביב, כל החבר'ה שלא נפצעו ברכב יצאו, עזרו לנו לצאת והתפזרו. הוא ואני נשכבנו כל אחד בצד השני של הרכב, וראינו קבוצות של חיילים שנלחמים, צועקים בערבית למחבלים ושואלים אותנו למה באנו אם יש פה חדירה של עשרות מחבלים. אחרי חצי שעה שאני יושבת איתו בחוץ, היריות מעל הראש והכדורים שורקים, דיממתי מהרגל והוא כולו דימם וצעק שיבואו לעזור לנו. אף אחד לא יכול היה לגשת כי הם היו בשיא הלחימה. אחד שהיה איתנו ברכב חטף כל כך הרבה כדורים שהוא פשוט נהרג במקום".

כשהם שוכבים בצדדים השונים של הרכב, החליט יניב לומר מילות אהבה, שבדיעבד התגלו כמילות פרידה: "יניב דיבר איתי, אמר לי שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי. אני לקחתי את הטלפון שלי ושלחתי לאמא שלי מיקום, אמרתי לה שירו בי. אמרו לנו לשחק אותה פני מתים בלי לזוז ולדבר, אז גם לא עניתי לו ונפרדתי ממנו, כי לא חשבתי שזה הסוף. אחרי חצי שעה התחלתי לגרור את עצמי על הרצפה לכיוון הבניין, ומשום מקום הגיע חייל שעזר לי להגיע לחדר, הביא לי מעיל שסגרתי איתו את החורים של הירי. שכבתי שם 9 שעות בלי קליטה ובטרייה, והיו פגזים וצבע אדום כל שנייה, וכל פיצוץ גורם לבניין לרעוד ולאבק ליפול מהתקרה, באמת חשבתי שלא אצא מהחדר הזה בחיים. בראש עברה לי המחשבה האם פינו את יניב ועזרו לו, היו 9 שעות מורטות עצבים אבל באמת לא היה לי מה לעשות חוץ מלהתפלל לאלוהים שיוציאו אותנו משם. לקראת חמש בערב הגיעו חיילים שפשוט סחבו אותי על הכתף 2 קילומטרים עד שהגענו למחוץ לבסיס. יניב כבר לא היה שם, ומשם נסענו לסורוקה ואחרי יומיים שהייתי בוולפסון, התקשר אליי חבר ואמר לי שיניב מת".

לסיוון היה חשוב לשתף: "כשחיכינו ברכב במסיבה הוא אמר לי שהוא מת ללכת לעזור למאבטחים אבל הוא לא רוצה להשאיר אותי לבד, וזה משפט שהולך איתי. היה לי יום הולדת באוגוסט, והוא שלח לי כזאת ברכת יום הולדת שבה אמר לי שהוא מאחל לנו שנהיה לנצח, עד היום שבו נמשיך לפרק הבא בעולם. חודשיים אחרי זה קרה מה שקרה. הספקנו לטוס לתורכיה שבועיים לפני ובאמת היה לנו שבוע נדיר, לקחנו כל טיול אפשרי ובאמת היה שבוע מהחלומות. יניב חצי תורכי ואכל כל השבוע אוכל מקומי אז הוא באמת הגשים סוג של חלום כי לא יצא לו להיות הרבה בחו"ל. הספקנו המון בזמן שהיינו ביחד, ליניב יש חבר בכל מקום בארץ שפינק אותנו, ועד ליום האחרון לא הכרתי את כל חבריו, מדובר באמת באלפים. בכל מקום שהוא הגיע בחיים הוא ידע לקחת איתו אנשים ולשמור על קשר, כולם אהבו אותו ושבורים. כל יום מתקשר אליי חבר אחר, בוכה ואומר לי שהוא לא מעכל את זה. יניב באמת תמיד שם את עצמו במקום האחרון, כולם היו יותר חשובים ממנו. זה בן אדם שהיה מלאך בעודו בחיים, לא נתקלים בטוב לב כזה ואני יודע שבחיים לא אמצא מישהו עם טוב הלב והתמימות האלה. שכולם ידעו איזה גיבור יניב היה. הוא הציל שישה אנשים שימשיכו לחיות גם בשבילו, להם כן תהיה המשכיות ועצוב לי בעיקר עליו, שהיו לו חלומות כאלה גדולים, הוא פשוט רצה לעוף וירו לו בכנפיים".

לקראת סיום הריאיון, סיפרה סיון על התחושות ועל הרצון להנציח את יניב: "אני כבר חודשיים אוספת את השברים מהחיים שהיו לי לפני. הירייה הזאת ברגל ניפצה לי את העצם ואני מרותקת למיטה, בגלל שלא ניתחו אותי בזמן אז מנסים כרגע לגרום לעצם שלי להתאחות לבד. זה להתמודד עם 3 זירות: האובדן של בן הזוג שלי שהיה צריך להיות בעלי לעתיד, הפציעה וגם הטראומה מאותו היום. כל בום מקפיץ אותי, והחלומות בלילה מחזירים את האירוע שוב ושוב. אני מנסה להנציח את יניב בכל דרך שיש לי, ואני באמת עובדת עכשיו על תסריט, אנחנו נכתוב סרט על אותו יום וכל אנשי ההפקה שעבדתי איתם ממש התגייסו בהתנדבות לזה".

מאת: דור יחזקאלי

ערב מרגש בבאר שבע: מורן סטלה ינאי חזרה לביתה לאחר תקופת שיקום ממושכת שהגיעה אחרי ששוחררה משבי החמאס לפני קצת יותר מחודש. ינאי בת ה-40 נחטפה מהמסיבה בנובה ב-7.10 אליה הגיעה על מנת למכור תכשיטים.

מאות תושבי באר שבע שהתרגשו מאוד מחזרתה של מורן הביתה, המתינו לה בשני מוקדים שונים ברחבי העיר: הכניסה הצפונית של באר שבע וברחוב ביאליק, עם דגלי ישראל רבים ושלטים עם הכיתוב "ברוכה הבאה הביתה".

מורן אמרה: "זה מעבר למצופה. כמו שכולם התאחדו כאן על מנת להגיד שלום, אז אותה התאחדות צריכה להיות עבור אלה שנשארו מאחורה. צריך להשאיר את זה על הפרק כל הזמן ולא לשחרר, כולם צריכים לחזור כמה שיותר מהר. התחושה לחזור לבאר שבע מדהימה, תודה רבה לכולם".

אורנה קלמנוביץ', חברה קרובה של המשפחה סיפרה לרדיו דרום: "מרגש פה מאוד, היא כמו הבת שלי. אני מרגישה שמחה, אור וכייף, ממש אושר. היה לה מזל גדול שהיא הספיקה להשתחרר במסגרת העסקה, כי עכשיו המצב של החטופים לא טוב. כשמורן לא הייתה פה בכינו ביחד עם המשפחה שלה, דאגנו להם וחיבקנו אותם. היינו כל הזמן בקשר טלפוני והגענו לתמוך גם בבית".

מאת: אודי דוד בן דוד

לקראת ט״ו בשבט, קרן קימת לישראל קיימה יום נטיעות מרגש בחניון רעים, יחד עם המשפחות השכולות שאיבדו את יקריהן בפסטיבל הנובה בטבח הנורא ב-7.10. המתחם המפויח יחזור להיות ירוק עם מאות עצים חדשים לזכרם של 364 הנרצחים במסיבה.

צילום: אודי דוד בן דוד

בין המשפחות שהשתתפו באירוע: ריקארדה לוק, אמה של שני לוק ז״ל, שנחטפה מהמסיבה ברעים ונרצחה בעזה. יונה אדם, אמה של מפל אדם ז״ל שנרצחה במסיבה ברעים. יורם יהודאי, אביו של רון יהודאי ז"ל שנרצח במסיבה בנובה בזמן שהתחבא במכולה. שרון גרציאני, אחותו של מאור גרציאני ז״ל שנרצח במסיבה ברעים.

מירב ודורון מדר, שבאו היום לנטוע לזכר בנם שחק יוסף מדר, בן ה-26 "הכל פוסיבול, שחק הוא אח לעוד חמישה אחים ואחיות, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון לניהול מלונאות ותיירות היה תלמיד מצטיין, לוחם בחטיבת הנחל. באנו היום לטעת עץ להנצחתנו שיפרח ויגדל וכמו שהוא היה מלא בחיים, אהבה, אור ושמחה. אנו מקווים לראות את העץ, חזק ופורח, משתרש באדמה. לפני 12 שנה אימצנו שני ילדים של אחות של דורון ומאז אנחנו קבוצת כלנית והכל מתחבר".

פרויקט מבורך. צילום: אודי דוד בן דוד

נורית שלום שבנה רם נרצח במסיבה בנובה, "רם ילד אהוב שלי נרצח במסיבה ב-7.10, ילד שאהב את החיים, אוהב כל אדם, וחייכן. חזרנו מארצות הברית יומיים לפני המסיבה והוא אמר לי שהוא היה במסיבה שקוראים לה נובה בארצות הברית ושיש כזו בארץ והוא הולך אליה, אבל הוא לא חזר משם. היום הגעתי לנטיעות, לנטוע שתיל אקליפטוס לזכרו דרך קק"ל שעשו מחווה מרגשת ומצמררת עד דמעות. כל הכבוד על היוזמה וההנצחה המדהימה של קק"ל, אין לי מילים להודות להם".

אור אסולין, אחותה של לירז ז"ל אמרה: "אנחנו רוצים להנציח את לירז בכל דרך אפשרית. הנקודה הזאת היא הנקודה שהיא ככל הנראה נרצחה. אחי היה פה לפני חודש וחצי מצא את העגיל שלה, והיום החלטנו להקים אתר הנצחה קטן לזכרה. כולנו אהבנו אותה והיא הייתה לב על רגליים וחשוב לנו שייזכרו אותה ושתמשיך להיות איתנו".

החולצה לזכרו של אבי ז"ל. צילום: אודי דוד בן דוד

איציק סאסי שאיבד את אחיו, אבי סאסי ז"ל שנרצח במסיבה אמר: "הוא נרצח במיגונית יחד עם אחיינית שלי ובן זוגה. זה קשה מאוד ועצוב לי, כאוב לי. במיגונית שלי כבר ראינו בוידאו שהוא הרוג והם דיווחו לנו בסרטון שהוא כבר הרוג".  

"זה עשה לנו קצת סדר והכניס אותנו לפרופורציות כי ארבעה חודשים חיינו באופטימיות שהוא חי ועוזר לכולם שם למרות שהוא פצוע", סיפר זיו ציוני, דודו של רן גויאלי, "הגיעו צוות גדול מאוד של משטרה והציגו לחלקנו סרטונים שמציירים את המסע בזמן של רני מהרגע שהוא נפגע והסתתר בשיחים ועד העדות האחרונה שלו שלא הותירה ספק לצערנו".

רן גויאלי ז"ל. צילום: דוברות המשטרה

אתה גם ראית את הסרטונים? 

"כן. שני נציגים ראו ואני אחד מהם. הרגשתי לא טוב כי אני רואה את רני שלנו שוכב שם והוא פחות מגיב והוא לא איתנו. רני גיבור ישראל והוא אחד שצריך לשמוע את הסיפור שלו. במשך 116 יום שתקנו ולא דיברנו ופחדנו שאם נדבר זה יפגע בסיכוי שהוא יחזור. ישבנו בצד ובשקט והוא חי כגיבור ומת כגיבור והוא לא היה מוכן לשבת בבית באותו יום".

 ספר לנו עליו.

"הוא היה 1.90 של טוב לב. תמיד חיזק את החלשים והוא אהב את הצבא ואת המשטרה. הוא נפצע בגולני ואמרו לו שהוא לא יכול לחזור ליחידה כי היו לו 12 פלטינות ברגליים והוא חזר אחרי 4 חודשים כאילו כלום. בגלל האופי, העוצמה, החוזק והאישיות המחברת ושבוע לפני ה-7.10 הוא שבר את הכתף והמתין לניתוח שהיה אמור להתקיים יומיים לאחר מכן. הוא התעורר מההודעות של היחידה שלו ואמר שהוא לא נשאר בבית".

ומה קרה אז?

"הוא היה בחופשת מחלה והוא עלה על הניידת עם הצוות שלו ונסעו לכיוון המסיבה. באמצע הדרך הם נעצרו בקיבוץ עלומים והם אמרו להם לא להתקדם כי נכנסו לשטח מוות. הם ניהלו קרב רציני עם עשרות מחבלים הרוגים ואף אחד לא נהרג בקיבוץ עלומים. רני נכנס עם גיא מדר ורדפו אחרי רכב של מחבלים, חיסלו אותו והגיעו לתחנת הדלק של סעד ושם הם נתקלו בעשרות מבלים שברחו מהמסיבה. הוויז אמר להם לנסוע דרך שדרות, הוא אמר להם לא לנסוע משם ואותם חבר'ה החיים שלהם ניצלו כי הם נסעו דרך נתיבות. תוך כדי הם מקבלים הודעות מחברים בקיבוץ עלומים שהם צריכים עזרה. שם גיא ורני נפצעים. רני מתחבא בשיחים והוא נלחם עד הכדור האחרון שהיה לו בנשק".

רן גויאלי ז"ל. נלחם עד הדקה האחרונה

ממה שאתם מבינים כשהוא נחטף הוא היה בין החיים?

"לא הוא כבר לא היה בין החיים".   

מה שלום ההורים?

"ההורים חזקים וגם האחים חזקים. אנחנו עטופים ואנחנו ממשיכים את המורשת. אם היית שואל את רני אם הוא היה מוכן לעשות את זה שוב הוא היה אומר שכן וללא ספק. הוא גדול מהחיים, באמת גדול מהחיים".

מאת: דור יחזקאלי

בר תומר ונעם שלום ז"ל, שנרצחו במסיבת הטבע "נובה", היו החברות הכי טובות. צמד הבנות שנהג ללכת לכל מקום ביחד, מצא את מותו בהתקפת מחבלי חמאס סמוך לחניון רעים בשבת השחורה.

בשבוע שעבר הושקה יצירה מוזיקלית לזכר החברות הטובות, שנוצרה על ידי עומר ארליכמן שאחותו הגיעה עם בר ונעם למסיבה ושרדה ושותפו להפקה מידן אלון (חברי ילדות).

בר ונעם ז"ל. יצירה מרגשת

בשיחה עם רדיו דרום, סיפר ארליכמן שהכיר את הבנות היטב, על היצירה: "בר תומר היא החברה הכי טובה של אחותי, כולנו מקיבוץ עין שמר וגדלנו ביחד. הייתי הדיג'יי בחתונה של אחותה הגדולה ואמא שלה היתה המחנכת שלי. אחותי רותם היא החברה הכי טובה של בר מגיל 0, הן ממש גדלו ביחד 25 שנה. גם את נעם אני מכיר בצורה טובה בשנים האחרונות. עזרתי לה להיכנס למקום העבודה האחרון שלה ומאוד התחברנו. אחותי, בר ונעם נסעו ביחד למסיבה, הן החברות הכי טובות. אחותי היא היחידה ששרדה את המסיבה מביניהן. אני מפיק ועורך מוזיקה המון שנים, וכשיש תקופה רעה אתה פונה למוזיקה ומחפש ליצור משהו, אבל התקופה לא נותנת לך להביא משהו שמח לעולם. אני לא זוכר מה גרם לי להשתמש בקול שלהן, זה משהו שלא יצא לי לעשות לפני כן. עלה לי רעיון מוזיקלי שדרכו נוכל להנציח אותן, ופניתי לחברות של אחותי על מנת שישלחו לי הקלטות וואטספ. ניגשתי לפרויקט ביחד עם חבר מאוד קרוב שלי מעמק חפר, מידן אלון ועבדנו על הפרויקט ביחד באולפן שלו".

ביצירה המוזיקלית, ניתן להבחין בכך שמשולבות הקלטות מרגשות במיוחד, שהחוט המחבר ביניהן הוא האופטימיות וההעצמה: "חשבנו איך נוכל להפיק משהו מרגש ואז נולד משהו מרגש ואופטימי. העבודה עם ההקלטות הייתה מאוד מורכבת, מכיוון שאתה יושב ושומע את ההקלטות באולפן, ומקבל אותן ישר לרגשות שלך. הרעיון היה להרכיב סיפור מהקלטות שנשלחו לאנשים שונים, תוך שאנחנו כמובן שומרים על כבודן של נעם ובר".

"זה קשוח מאוד ומרגיש כאילו אני מדברת עליו ואני לא יודעת ולא מבינה עדיין מה אני אומרת", אמרה בת שבע אילוז, אמא של אליה שנרצח במסיבה ברעים, "ב-7.10 בשעה 6:30 התחילו אזעקות באשקלון ואליה יצא לבלות הוא בחור צעיר בן 27 והוא די.ג'יי בתחילת דרכו ולא ידעתי שהוא במסיבה. שלחתי לו הודעה והוא שולח לי הודעה 'אני נמצא במסיבה ליד עזה ויש מלא יירוטים ואני עברתי למצב של דריכות ואמרתי לו פשוט תעוף משם' אליה מתחיל לשלוח סרטונים ואני שומעת ברקע צעקות ופאניקה של אנשים סביבו. תוך כדי הם שמעו יריות והוא מעדכן אותי שירו עליהם ועשו תאונה".

בת שבע ואליה ז"ל. צילום פרטי

ומה קרה בהמשך? 

"היו יריות והם ברחו והוא הגיע לחפ"ק של המשטרה ובעצם משעה 7:20 ועד מותו הוא נשאר בחפ"ק. שוטרת בשם ימית לקחה את הטלפון והיא אמרה לי לא לדאוג".

אליה ז"ל. נרצח במסיבה ברעים

היא סיפרה לך מה היה שם? 

"היה התנצלה בפניי על זה שהיא לא שמרה לי על הילד. השוטרים והמאבטחים היו מגן אנושי והם דאגו לביטחונם גם ברמה הנפשית. ימית סיפרה לי שהוא היה בלחץ וחרדה, הוא אסמטי והוא רצה משאף. בשעה 9:10 הוא שולח מיקום. אמר לי שקרא שמע ישראל למקרה ש....".

מה עובר לך בראש? 

"אני בבית לא מבינה את מה שאני מבינה היום. לא הבנתי את גודל האירוע ולא הבנתי שאין אפשרות שאין אפשרות של כניסה חילוץ. שלוש שעות הוא שולח לי מיקום ומשווע לעזרה ואין לי דרך לעזור לו. אני שומעת את הצרורות חזק והוא צורח 'יורים עליי, יורים עליי ואחרי זה דממה'. קיוויתי שהוא בחדר ניתוח ובחדר הלם".

"עברנו טרגדיה מאוד קשה במשפחה על ארבעה אחים שעבדו בצוות ההקמה של האירוע ושניים נרצחו ושניים חזרו", סיפר יוסי, "האח הגדול יותר הוא אביעד שהיה בן 23 שהיה חייל ביחידה הטכנולוגית היבשתית שיצא לשחרור קטן מהצבא לכמה ימים. ילד שמאוד אהב את החיים ואהב לשמוח ואח שלי גיגי בן ה-18 והוא אהב את החיים, לשמוח וליהנות כמה שיותר. במקרה זה יום ההולדת של אחי גיגי שהיה אמור לחגוג יום הולדת 19".

אביעד וגיגי ריבלין ז"ל. יהי זכרם ברוך

איך הגעת למשחק? 

"לפני כמה ימים אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לבוא ולשחרר אותו מהסיטואציה ואני רוצה להביא אותו למשחק. הגעתי לטלפון של גדעון אסולין שעזר לי כאילו שאני הבן שלו והוא פשוט מלאך. כיף לראות שיש אנשים עם ערכים כל כך גדולים. מבחינתי היה פה ניצחון של 0:4 או 0:5".

איך נוצר החיבור עם הפועל ב"ש?

"תמיד במהלך השנים הפועל ב"ש גרמה לנו לאושר. אני התחלתי את השריטה של הפועל בבית ופעם אחת הספיק ולאט לאט הדבקתי את אבא בחיידק ועוד כמה מהאחים וממש שמח שניתנה לי הזכות לשמח את אבא ואני יודע כמה זה משמח אותו הדבר הזה".

יש מחשבה להנציח את האחים?

"לקום בבוקר זה אתגר קיומו ואז אתה מתחיל לאסוף את עצמך כי אני מסתכל על ארבעת הילדים שלי ויש לי בבית שמש בית כנסת וקהילה מאוד עוטפת ומחבקת ולקחתי את המקום לשפץ אותו לעילוי נשמתם. בתוך אסון כזה אנחנו חלק קטן מפאזל גדול. כשאמרתי לו אם הוא רוצה לבוא ראיתי את האור שלו בעיניים". 

עידן, שהגיע לאולפני רדיו דרום ושיתף על הסיפור האישי של משפחתו:

"בשישי בערב של השישה באוקטובר, עמית חיפש בקבוק ויסקי בבית. ממש התעקש לחפש ושאל את אבא שלי איפה יש כזה. כשלא מצא, ירד למרתף במיוחד ושם חיפש ומצא בקבוק, עלה למעלה, מזג ויסקי לשתי כוסות והרים עם אבא שלי "לחיים"- דבר שמעולם לא קרה"

משתף.

"כשהתחילו כל הבלאן בשבת, אשתי שאלה אותי איפה עמית? אמרתי לה שהוא ישן בבית, לא ידעתי שהוא הלך למסיבה הזאת. אם הייתי אוכל איתם בלילה שלפני- הייתי עושה הכל כדי שלא יילך"

כנסו והאזינו לראיון המלא.

"הוא נסע עוד ביום שישי בצהריים להקמות שם והספיק לנגן בלילה שבין שישי לשבת", סיפרה לין אלמלם, "הוא ענה להורים שלי ואמר שהכל בסדר. חייגתי אליו שוב והוא אמר לנו שירו על חברה של הבת זוג שלו והוא היה בהיסטריה ואז פתחנו חדשות וראינו את הטנדר וכשבעה 8:00 בבוקר הוא ענה שהוא בחפ"ק של המשטרה. אחרי ההודעה הזאת הטלפון כבר היה כבוי וזאת הייתה הפעם האחרונה ששמענו ממנו".

מתן "קידו" אלמלם ז"ל. צילום פרטי

מתי אתם מבינים שמשהו רע קרה? 

"ניסיתי להשיג את כל החברים שלו מהמסיבה. אף אחד לא ענה לי ומי שכן ענה לי שומעים רעש מטורף. אחרי שנסענו לסורוקה לחפש אלמונים והוא לא נמצא ואחר כך התחלנו להתפלל שיהיה נס. אחרי 7 ימים החברים שלו שהיו חלק מההפקה ומתחת לאמבולנס הם ראו משהו מבצבץ ונמצאו חמש גופות שנשרפו קליל וליד אחת מהן מצאו טבעת שנשארה כמעט שלמה והיא הייתה סימן היכר שלו ומהר עשינו השוואות. חבר שלו חייג לאחי עומרי והתפרץ בבכי. יום לאחר מכן נמצאה התאמה".

לפני שהוא נרצח הוא הצליח להציל שני אנשים.

"אותו בחור היה בלוויה ובערב חייגו לאחי ואמרו לו שמתן הרגיע אותם והוביל אותם לשביל יציאה מהשטח ואמר שהוא חייב לו את החיים שלו. יש גם בחורה שאמרה לי שהוא הרגיע אותה ועזר לה להתחבא וזה מאפיין את אחי וזה לא הפתיע אותנו". 

מאת: דביר ידעי

חצי שנה לאחר הטבח הנורא של ה-7.10, 398 משפחות נרצחי מסיבת הנובה, התכנסו למסיבת עיתונאים במתחם המסיבה. משפחות הנרצחים מסבירים את השתיקה שלהם במשך החצי שנה האחרונה ואמרו: "רצינו לתת את המקום עבור משפחות החטופים והמשך המלחמה הצודקת ברצועת עזה".

מתחם הנובה. צילום: דביר ידעי

דרשותיהן של משפחות הנרצחים הן: סיוע כלכלי מצד המדינה. הטבח גרם לכל המשפחות ברמה כזו או אחרת, לעצור את חייהם ולהתעסק אך ורק בקרוביהם ובחקירת הרצח, מה שהוביל למעשה בהקפאה של המצב הפיננסי של כל משפחה.

בנוסף לכך, הם דורשים ליווי סוציאלי וטיפולי עבור כל בני המשפחה, שמבחינתם עברו את הנורא מכל. הורים העידו בפנינו על כך שהם לוקים בפוסט טראומה עקב הטבח. הדבר האחרון שהמשפחות דורשות זה אתר הנצחה, "דורשים העלאת שכר עבור אתר ההנצה, אנו דורשים להקים יד ושם נוסף".

מסיבת העיתונאים במתחם. צילום: דביר ידעי

הורי הנרצחים מאוכזבים מאד מנבחרי הציבור ומציינים את חברי הכנסת יצחק פינדרוס, קארין אלהרר ואפרת רייטן כמי שהיו היחידים שתקשרו איתם ועזרו להם ברמה כזו או אחרת, אך לא מספיק. "אף אחד לא עוזר לנו", כך הם קובעים.

ענת גולדשטיין, אמא של עמית מגנזי ז"ל סיפרה: "אנחנו משתייכים למשפחות נפגעי ההפקרות ואנחנו דורשים שמישהו בממשלה הזאת יתייחס אלינו, יבוא ויקבל את הדרישות שלנו. אנחנו קרסנו מבחינה חברתית, כלכלית ותעסוקתית. הדרישה שלנו לקבל פיצוי מיידי כדי לפחות לתת למשפחות להרים את הראש מעל המים ויש זכויות של אחים שכולים ושל יתומים וחייבים לנציח את היום הזה". 

מאיר זוהר, אבא של בר זוהר ז"ל: "אנחנו שקופים. חבר כנסת לא ביקר אותנו והדבר היחיד שקיבלנו זה מכתב מנשיא המדינה שבו הוא טעה גם בשם של הילדה. אני סובל מפוסט טראומה כי נאלצתי לראות סרטוני וידאו עד הנשימות האחרונות שלה. יש פה הרבה אנשים שלא יודעים מה קרה שם".

על אירוע המשפחות השכולות שיתף:

"יש במשפחות השכולות כרגע 2 קבוצות. קבוצה אחת בחרה לא להגיע. הגענו בעצם למסע"ת כדי לדבר על כמה אנחנו שקופים. בערך שבועיים אחרי שהאירוע התחיל וההתעסקות הייתה החטופים בעצם נסוגנו באופן טבעי. אבל לאט לאט הבנו שאנחנו פשוט נעלמים ושוכחים אותנו מהיום הראשון, מאז שנרצחו לנו יקירינו. עד היום לא קיבלנו טלפון מאיזשהו גורם ממשלתי רשמי"

מה אתם דורשים בעצם?

"קודם כל שיראו אותנו. צריכים להבין שנרצחו לנו הילדים בסיוטאציות נוראיות ואנחנו לא יודעים כמה כדורים הילד חטף? האם הוא בכה וסבל? איפה מצאו את הגופה? אני אישית סובל מפוסט טראומה כמו הרבה הורים כי כשלא קיבלנו מידע הלכנו לחפש בעצמנו. אני קיבלתי סרטונים של הרגעים האחרונים של הילדה שלי"

איך החיים בחצי שנה האחרונה?

"החיים לא חיים, איבדנו את הילדה הקטנה שלנו"

כנסו והאזינו לראיון המלא

מאת: דביר ידעי

היום (ו') במסגרת מסע "אופנענובה" נסעו אלפי אופנועים מחיפה אל אתר נרצחי הנובה ברעים. מעל 3,000 אופנועים השתתפו באירוע המיוחד שנועד להנציח את נרצחי הנובה ואף להעלות את המודעות של נושא החטופים. 

אלפי אנשים השתתפו באירוע, כשבסופו התכנסו כולם סביב במה אחת להתפלל למען השבתם של החטופים והנצחתם של הנרצחים. בין המשתתפים אפשר היה לראות את הפסיפס של החברה הישראלית. חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, משפחות שכולות ומשפחות של חטופים.

מירב גלבוע דלל אמא של החטוף גיא דלל שהשתתפה באירוע אמרה: "אנחנו עשינו מסע של אופנועים מכל רחבי הארץ, שעבר דרך כיכר החטופים לאות הזדהות איתנו". דלל ציינה את התחושות החמות שהיא מרגישה מהעם, "אחדות ואהבה.

דודתו של גיא דלל, טל גלבוע שיתפה: "גיא נחטף ממש מכאן, אנחנו נמצאים כאן במסע המודעות להשבת החטופים ולזכר הנרצחים. זה מזעזע להיות פה ולראות את כל התמונות של הילדים היפים האלו שנטבחו ב-7 באוקטובר. גלבוע מבקשת מהציבור להתפלל על, גיא בן מירב בתקווה שיהיה לנו פסח כשר ושמח עם גיא ועם כולם.

"אביאל ממש התלבט אם לנסוע לפסטיבל, ממש החלטה של הרגע האחרון. הוא וחברים שלו החליטו לקראת 4 בבוקר להצטרף לפסטיבל, כל החברים שלו מצאו את מותם במסיבה"

מה את יודעת על הסיפור שלו?

"כשהתחילו הטילים הוא הבין שהמסיבה נגמרה והחליטו לנסוע לכיוון דרום. בדרך הם קיבלו יריות, מהמסיבה יצאו אליהם שלושה שוטרים. בינתיים חיכו לאמבולנס שלא הצליח להגיע אליהם. לאחר מכן, הגיעה חוליה שתכננה לבצע מארב ופשוט וידאה את ההריגה של אריאל וחבריו. אחד מהשוטרים שהיו שם שרד והוא סיפר לנו את הסיפור"

"לא היינו מסוגלים לספר להורים שלנו שאנחנו יודעים שהוא נרצח. שלושה ימים שמרנו את זה בהתייעצות עם גורמים מקצועיים. אתה לא יודע מאיפה המקורות מגיעים"

ספרי לנו קצת על אביאל?

"אביאל היה אוהב כדורגל, אוהד מושבע של בית"ר שלא פספס שום משחק. אביאל היה חלק ממערך החיסונים של מערך 'אפרוחי משואות יצחק', עבודה שהתאימה לו מאוד. היה פרילנס כמו שאהב, להיות חופשי"

כנסו והאזינו לראיון המלא

צה"ל איתר את גופותיהם של שני לוק, עמית בוסקילה ויצחק גלרנטר במנהרה בג'באליה שבצפון רצועת עזה, כך פרסם הערב (שישי) דובר צה"ל דניאל הגרי בהצהרה מיוחדת שנשא. השלושה נחטפו מהמסיבה ברעים במהלך אירועי הטרור של 7 באוקטובר.

מדובר צה"ל נמסר: "הלילה, במבצע משותף של כוחות צה״ל והשב״כ, חולצו גופותיהם של החטופים שני לוק ז״ל, עמית בוסקילה ז״ל ויצחק גלרנטר ז״ל משטח רצועת עזה לשטח מדינת ישראל. לאחר הליכי זיהוי שבוצעו על ידי המכון לרפואה משפטית ומשטרת ישראל, יצאה הודעה ע״י נציגי צה״ל לכלל המשפחות. שני, עמית ויצחק נחטפו ונרצחו ע״י ארגון הטרור חמאס. אנו משתתפים בצער המשפחות. המשימה הלאומית שעומדת לנגד עינינו היא השבת כל החטופים הביתה. צה״ל פועל יחד עם כל גופי הביטחון, בכל האמצעים המודיעיניים והמבצעיים להשיב את כל החטופות והחטופים הביתה".

ראש עיריית אשדוד ד״ר יחיאל לסרי: "מסרבים להאמין - עמית בוסקילה שלנו איננה 💔. קיווינו, התפללנו, החזקנו אצבעות אך הבשורה המרה הגיעה ואיתה הידיעה על מותה של עמית בוסקילה בשבי חמאס. עמית, סך הכל בת 28 במותה, נחטפה על יד המרצחים מפסטיבל הנובה שבו חגגה את החופש. היא עוד הספיקה להתקשר לדוד שלה שמעון ולספר כי נורתה, אך מאז נותק איתה הקשר ומצבה לא היה ידוע.  במבצע נועז של כוחות הביטחון חולצה גופתה ותובא לקבר ישראל, יחד עם חטופים נוספים. אשדוד כולה אבלה על מותה ומוסרת את תנחומיה למשפחתה האוהבת והכואבת. נעמוד לרשות המשפחה כל העת, ונלווה אותה ברגעים הכואבים האלה. יהי זכרה של עמית ברוך".

ראש עיריית קריית גת כפיר סויסה: "הלב של כל תושבי קריית גת עם משפחת בוסקילה והאמא היקרה אילנה, בת העיר, עם היוודע הבשורה הנוראה על הירצחה של עמית בוסקילה ז״ל ע״י המרצחים מארגון חמאס. משתתפים בצער המשפחה ושולחים תנחומים מעומק הלב בשם כל תושבי העיר. השם יקום דמה".

הלוויתה של עמית בוסקילה תתקיים ביום ראשון בשעה 17:00 בבית העלמין בקרית גת.

תמר גרסין, אחותו של חנן חנניה שנרצח בנובה וחברת פורום 'עד הניצחון', הבוקר לשרון גל: ״אני לגמרי לגמרי עם משפחות החטופים ואנחנו באמת מאמינים שעל ידי פעולות צבאיות אפשר יהיה לחלץ אותם. אי אפשר להפסיק את הלחימה, אנחנו לא יכולים להפסיק להילחם עד שלא חוזר הביטחון המלא לתושבי הדרום, הצפון ולכל אזרחי ישראל. יצאנו למלחמה המוצדקת הזו אחרי שנים שהאמנו שחמאס מורתעים ושהם לא יכולים לעשות את מה שהם עשו - הם הוכיחו הפוך״

בעקבות הדיון הסוער שהתקיים בבג"ץ בתנאי כליאתם של מחבלי הנוח'בה דיברה תמר, אחותו של חנן חנניה עמר הי"ד שנרצח בנובה, סיפרה לפתחי וזמרי בעם: "אמא שלי יושבת פה לידי ולא מסוגלת לדבר איתכם כי קוראים אותה שוב לגזרים. הם דנו כאן על עובי המזרן של המחבלים, ואני וכל המשפחה שלי מוכנים לישון על הרצפה שיחזירו את אח שלי. אני לא יכולה לתאר את התחושה שיש לי מול המציאות בה עומדים ומגינים על מחבלים כשלנו נתנו שקיות לקבור. שקיות נתנו לנו לקבור! פתחו קברים כי ערבבו גופות בגופות! נחשפנו לזוועות כשהלכנו לחפש את גופות האהובים שלנו והם דנים בזכויות המחבלים?! תנאים של החטופים שלנו לא מעניינים אף אחד. כל שבוע יש פה דיון לטובת המחבלים והדיון היחיד שאנחנו דורשים הוא שיהיה דיון בעונש המוות שלהם. ברגע שהחלו לדבר על ההטבות שכבר קיבלו המחבלים השופטים ביקשו להוציא אותנו ולעבור לדיון בדלתיים סגורות".

מטה משפחות החטופים מרכין ראש על הירצחו של עידן שתיוי: עידן שתיוי (28) שאהב טבע, צילום וחיות והיה מחובר מאוד לכלבים ובעלי חיים והיה אמור להתחיל את שנתו השנייה בלימודי קיימות וממשל באוניברסיטת רייכמן. עידן תמיד חשב על הזולת והקריב מעצמו למען האחר.

ב-7.10 עידן הגיע לפנות בוקר לפסטיבל הנובה כדי לתעד את חבריו שניגנו והעבירו סדנאות, אך לא הספיק להיכנס. כשהחלה המתקפה סייע עידן לבחור ובחורה שאותם פגש לראשונה ביציאה לאתר להימלט, בחירה שלבסוף הובילה לחטיפתו. עידן הותיר אחריו את הוריו אלי ודלית, 3 אחים ואת בת זוגו סתיו. גופתו של עידן עדיין מוחזקת בשבי החמאס.

עידן שתיוי. יהי זכרו ברוך.

מעיריית פתח תקווה נמסר: ברוך דיין האמת. בצער רב ובכאב עצום, התבשרנו על הירצחו של תושב פתח תקווה , עידן שתיוי, על ידי חמאס בבוקר שמחת תורה התשפ"ד 7.10.2023. גופתו נחטפה ומוחזקת בעזה. עד כה כולנו התפללנו שעידן בן החיים ויחזור לחייק משפחתו...לצערנו הבשורה המרה מנפצת את התקווה הזו. עידן כמו תושבת העיר עינבר היימן שגם נרצחה וגופתה עדיין בעזה. מקווים להביאם לקבורה ראויה בקרוב. וזה המקום להזכיר גם את דניאלה גלבוע תושבת העיר שחייה וחטופה כבר מעל שנה בשבי החמאס בעזה - שב"ה תשוב אלינו במהרה יחד עם כל החטופים והחטופות".

"זה יום מאוד קשה ובבוקר עברתי מהמושב נסעתי לבארי ועברתי דרך אזור רעים והיו מאות כלי רכש בגלל הטקס וזה זרק אותי לאותו בוקר עם אותה כמות מכוניות רק הפעם ראיתי אנשים חיים ואז הם היו מתים", אמר עוז דוידיאן, "הצלתי בדיוק 120 ילדים ויש לנו קבוצת וואטסאפ קבוצת מלחמה וכל הילדים בפנים".

 עוז דוידיאן. צילום: פרטי

ספר לנו על הסרט ששודר ברשת 13.

"פנו אליי בהתחלה הרבה אנשים מכל מיני חברות לעשות סרט וראיתי שמנסים למסחר את זה ואמרתי לכולם 'לא'. יום אחד ראה מישהו באנגליה סרטון והתברר שהוא הבעלים של חדשות 13 והוא דיבר עם המנכ"ל ואמר שהוא מממן את הסרט. המנכ"ל דאז אמר שהוא בן של שורד שואה".

מה התמונה שהכי קופצת לך הכי הרבה פעמים לראש מאותו בוקר? 

"יש הרבה תמונות לא קלות ובעיקר המראה של הגופות ושל חוסר האונים של מקום ששורץ מחבלים ואין אף אחד שבא לחלץ חוץ מבן שמעוני שעשה שתי נגלות, איציק בזוקשווילי וג'י אר דוידוב ז"ל ואני הרביעי שבדרך נס אני מדבר איתם עכשיו".

איך הקשר עם הילדים שהצלת? 

"הם הילדים שלי והם קוראים לי אבו'ש. אנחנו נפגשים במקומות מפגש ואני פה בשבילם בכל יום ובכל שעה. זה יום קשה בשבילם. אם יש לי אישה ו-4 בנות עד ה-7.10.23 ומאז יש לי עוד 120 ילדים". 

אחותך שרון הייתה שם במסיבה של הנובה בשבעה באוקטובר, היא הייתה באמצע תפקיד נכון?

"נכון, אחותי הייתה שוטרת שם, היא התחילה את המשמרת שלה ב-6:30 בבוקר, היא הגיעה לתדריך באזור 6:15, בדיוק התחילה מתקפת הטילים, מכאן והלאה כולם כבר יודעים מה קרה בדיוק, ואיך כל האסון הטרגי הזה יכל להימנע מאיתנו"

אתם בעצם שנה וחודשיים מחכים לתשובות ואין יותר מדי אנשים שנותנים לכם את המענה, בעיקר אתם ניזונים ממה שמתפרסם בכלי התקשורת, אחד מצינורות האזנה האלה זה אותו תחקיר שמתפרסם אצל איילה חסון, מתהפכת לך הבטן?

"מתהפכת לי הבטן, אני יכולה להגיד שמאז התחקיר משהו עוד יותר בוער בי, אני רוצה תשובות כאן ועכשיו, אם שנה וחודשיים הייתי נורא מאופקת - תמו כל הקיצים, אני מבינה שהוא לא מהימן ולא אמיתי ועולים בו נושאים מההפקרה עצמה, וגם בפן האישי, יש את הרמה האישית שלנו שאנחנו עדיין אל יודעים מה קרה לאחותי, אנחנו במשך שנה וחודשיים מתהלכים ומחפשים עדיין ניצולים, אנשים שהיו וראו ושמעו ואין אף אחד כזה. אני שנה וחודשיים אל יודעת מה קרה שם, מה שאני כן יודע זה שהצבא כן ידע ולא עשה עם זה כלום".

"בן נולד וגדל בגוש קטיף הוא קרא לכולם לברוח אז עשרות ברחו בזכות בן מהמסיבה", סיפר רפי שמעוני, אביו של בן שמעוני ז"ל שנרצח ב-7.10 אחרי שהציל אנשים רבים, "מהרגע שרומי גונן חזרה אנחנו מאושרים שהיא חזרה אלינו ואני מאחל לה בריאות ושהיא תמשיך קדימה בחיים".

בן שמעוני ז"ל. צילום פרטי

היום יהיה טקס נטיעות במגרש המכוניות לט"ו בשבט. 

"מאז שהביאו את הרכב לחזית אני עומד שם ומספר על בן כמה פעמים ביום אז אני מתחזק ומחזק אחרים ובן לא בחר את מי להציל וצריכים כולם להתאחד ואם לא נתאחד הצבא שלנו ייחלש. אנחנו צריכים לשתוק ולעשות את מה שצריך ואת הבן שלי אף אחד לא יוכל להביא. בן קיבל את אות הגבורה יחד עם עוד אזרחים שנשארו בחיים".

אלקנה בוחבוט (35) ממבשרת ציון, נחטף ממסיבת הנובה ברעים. אלקנה היה ביום הטבח חלק מצוות ההפקה של מסיבת הנובה ובמהלך המתקפה עזר בטיפול ופינוי הפצועים. הוא ואשתו רבקה הורים לילד בן 4.

יוסף חיים אוחנה (24) מקריית מלאכי, נחטף גם הוא ממסיבת הנובה ברעים. הוא עבד כברמן, היה תולעת ספרים ותכנון להיות קואצ'ר. יחד עם חבר שבילה איתו במסיבה הם עזרו לפצועים שנפגעו סביבם והעבירו אותם לחובשים ולאמבולנסים שהגיעו מחוץ למתחם.

אתמול הודיע דובר צה"ל כי תחקיר מקיף על הכשל הביטחוני שהוביל לטבח יוגש למשפחות הנפגעים מפסטיבל הנובה בשבוע הבא. בין המשפחות הללו נמצא רוברט גז, אביה של עדן גז ז"ל, שנרצחה בטבח. בראיון מצמרר הוא מספר על האירועים שהובילו למותה של בתו.

עדן גז. יהי זכרה ברוך

עדן, יחד עם חברתה סתיו, השתתפה במסיבת נובה. בשעה 06:30 בבוקר, כאשר נשמעו האזעקות הראשונות, הן לא הבינו בתחילה את גודל האיום. "הן חשבו שמדובר בעוד מטח רקטות ולא האמינו שמחבלים נמצאים בכבישים," סיפר אביה. עדן וסתיו החליטו לעזוב את המקום, עלו על רכבן ונסעו לכיוון אשקלון.

בשעה 10:07 שלחה עדן הודעה קולית אחרונה בווטסאפ: "יורים עלינו." במקום שנודע מאוחר יותר כ"הסיבוב השחור" ליד קיבוץ מפלסים, הן נתקלו בכמות עצומה של מחבלים שהמטירו עליהן אש מקלעים, ירי מרכבים וירי RPG. הן ניסו לברוח, אך רכבם התהפך – ושם הן נרצחו בדם קר.

אביה של עדן הקים אנדרטה לזכרה במקום בו מצאה את מותה. "לא היה להן סיכוי. עדן הייתה ילדה מדהימה, תמיד עוזרת לאחרים, מלאת שמחת חיים. אני לא מפסיק לדבר עליה ולספר על מי שהייתה," אמר בכאב.

לקראת פרסום תחקיר צה"ל על האירוע, רוברט גז מביע תסכול עמוק. "אני רוצה לדעת את האמת. זה אחד המחדלים הגדולים בתולדות המדינה. היכן היו כוחות הביטחון? היכן היה חיל האוויר? למה לקח להם כל כך הרבה זמן להגיב?" הוא דורש תשובות ממערכת הביטחון, לרבות הרמטכ"ל, ראש השב"כ וגורמי המודיעין, אותם הוא מאשים ישירות במחדל.

לסיום אמר: "אנחנו לא נשתוק. נמשיך לדרוש צדק ולוודא שהזוועה הזו לא תישכח לעולם."